למנצח לדוד על הש"ס / ר' דוד חיים פארדו.
הספר 'למנצח לדוד' על הש"ס מכיל שלושה מאמרים על סוגיות תלמודיות, סלוניקי תקכ"ה. מאמר:"שניות לאריות" (על משקל שניות לעריות) הסבר על כל פעם שמופיע בתלמוד "איבעית אימא" (תירוץ נוסף), מה מוקשה בתירוץ הראשון. מאמר "עיסה קושית" (על משקל אשה כושית), תירוץ על כל פעם שמופיע בתלמוד קשיא ולא תיובתא. מאמר "סימנים דרבנן" (פרפרזה ממשפט בתלמוד לגבי סימנים) על סימני התלמוד, פיענוח הסימנים ומשמעות עמוקה לסימנים עצמם.
ר' דוד פארדו נולד בוונציה (ויניצאה) לרבי יעקב מראגוּסה[דרושה הבהרה] וליוסטינה. אביו היה מגזע רבנים, נכדו של רבי יוסף פארדו שכיהן ברבנות בוונציה ובאמסטרדם, והיה מצאצאי רבי שמואל אבוהב. בילדותו התייתם מאביו וקרוב משפחתו הגביר שמואל אשכנזי שהיה ערירי, אסף אותו ואת אחותו רחל אל ביתו. הוא למד תורה מפי רבי שלמה זלמן מלבוב (שהיגר לטורקיה), ומפי רבי יעקב בליליוס מרבני ונציה.
מאמצו משה השאיר בצוואתו את ירושתו לאחותו רחל, שהייתה לו עזר בביתו, על מנת שתוכל להתחתן עם בחור מכובד, אך אחותו נפטרה טרם נישאה. האפוטרופסים סירבו להוריש את רכוש הגביר לרבי דוד, באמרם שהרכוש היה מיועד לרחל רק לאחר שתתחתן, ולמעשה היא לא זכתה ברכוש ואינה יכולה להוריש לאחיה, והם כתבוהו לאחייני הגביר. מפאת מצבו הדחוק ועוגמת הנפש נדד בשנת תצ"ח לאיספאלטרו, שם נתמנה למלמד תינוקות. רב העיר היה הרב אברהם דוד פאפו, ורבי דוד הפך לתלמידו, ולאחר פטירתו מינו בני העיר את רבי דוד לרבם. בתקופה זו החלו לשלוח אליו תשובות מערי אוריינט ובלקן ובספרו יש תשובות כבר משנת תק"א. הוא פתח בעיר ישיבה בה למדו בין היתר רבי חיים יצחק מוסאפיא לימים רבה של איספאלרטו, רבי אברהם יונה אב"ד ויניצאה, רבי שבתי דוד ונטורה מחבר ספר נהר שלום ורבי אברהם פינסו מחבר הספר כתית למאור. בתקופה זו נולדו לו שלושה בנים.
בשנת תקל"ג (1773) נתמנה לרב בעיר "שאראי דמן בוסנא" (סראייבו) במשך תשע שנים, כשעל מקומו באיספאלטרו העמיד את תלמידו רבי שבתי ונטורה. הוא תיקן בעיר תקנות וסדרים חדשים, יסד בה חברות לימוד וחסד ופתח בה ישיבה, אליה נהרו מרחבי המדינה. בתקופה זו הדפיס רבים מספריו וחיבר פיוטים ותפילות שונות.
בשנת תקל"ה נסע לליוורנו, לצורך הדפסת אחד מספריו, ופגש בה את החיד"א ששהה בה בשליחות כולל חברון. הוא התחבר אליו ועסק עמו בתלמוד והלכה, ולימים, בשנת תקמ"ד נישא בנו הצעיר רבי אברהם לשמחה בתו של החיד"א. על אף החיבה והערצה ההדדית של המחותנים, בענייני פרשנות לעתים שררה ביניהם מחלוקת עמוקה.