מידע נוסף
אגרא דכלה המפואר ב"כ / ר' צבי אלימלך מדינוב.
הספר 'אגרא דכלה' מרבי צבי אלימלך מדינוב מכיל ביאורים, דרושים ורמזים על סדר התורה על דרך הפרדס ובנוסף מכיל הספר ביאורים למאמרי חז"ל ומדרשי רבה, ועל כל התרגומים.
על רבי אלימלך מדינוב:
רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב היה אדמו"ר חסידי בדור החמישי לתנועת החסידות. מכונה על פי רוב, בשם חיבורו המפורסם "בני יששכר".
מתלמידי החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב, ואחריהם המגיד רבי ישראל
הופשטיין מקוז'ניץ ורבי אברהם יהושע השל מאפטא (מחבר ה"אוהב ישראל"). קשרים
קרובים היו לו עם תלמידי בית-מדרשו של החוזה מלובלין ובראשם רבי נפתלי צבי
מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב.
שימש ברבנותן של דינוב (שם היה מרכז חצרו) רוביטש, סטריז'וב, האליטש
(הלישוי), ומונקאץ שאז הייתה חלק מהונגריה. פעל רבות להפצת תורת הקבלה
ונלחם בחריפות נגד המשכילים.
בזמן כהונתו במונקאץ אסר על פיטום אווזים משום צער בעלי חיים, ולכן עורר
עליו את חמתם של פרנסי העיר ונאלץ לעזוב את מונקאץ ולחזור לדינוב. נהג
לחתום על מכתביו בחתימה "האוהב הנאמן לכל ישראל, דורש טוב לעמו".
נפטר בדינוב בי"ח בטבת תר"א (11 בינואר 1841) בגיל 58, והשאיר שלשה בנים
ושלוש בנות. בנו רבי דוד (1804 - 1874), מילא את מקומו כאדמו"ר בדינוב.
ה"בני יששכר" הוא אחד החיבורים שקנו אחיזה בקרב כל חוגי החסידים ונמנה עם הקלאסיקה החסידית, ומכאן חשיבותו של ר' צבי אלימלך.
חידש הרבה סגולות והידועה ביניהן היא סגולת הזיווג על ידי אמירת מזמור קכ"א
בתהילים (שיר למעלות אשא עיני אל ההרים), שאותו יש להגיד 4 פעמים ביום.
וכן חידש את המנהג לפזר עשבים ופרחים על רצפת בית הכנסת בשבועות היות ש:
"ישראל משולה כשושנה של ורד והעולם כפרדס. המלך רצה להשמיד את הפרדס, אלא
שראה השושנה ובזכותה מציל את הפרדס. כך ישראל שקבלה את התורה נמשלה כשושנה
ומצלת את הפרדס" (הפרדס = העולם).
עודד את העיסוק בספר הזוהר וכתב:
"הנה ביום הזה אשר נכתב הספר הקדוש הזוהר שהוא מהארת האור כי טוב
הגנוז... וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו יהי אור זה אורו
של מלך המשיח". (בני יששכר, מאמרי חדש אייר מאמר ג' אות ד')
"אמת שמקובל בידינו שגם מי שלא ידע כלום אף על פי כן לשון הזוהר מסוגל לזכך הנפש". (הוספות מהרצ”א, אות ט')
"ושבתם וראיתם בין צדיק וכו' בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, עובד אלהים
היינו העוסק בתלמוד ובזוהר. לא עבדו העוסק בתלמוד לבד ואינו עוסק בזוהר".
(מעין גנים, פרק א' אות ב')
