תומר דבורה עם פירוש גביע הזהב.
ספר 'תומר דבורה' עם פירוש וביאור 'גביע הזהב' ערוך ומחולק ללימוד יומי לפי ימות החודש. הספר תומר דבורה הוא ספר מוסר העוסק בהתפתחותו הרוחנית של האדם, בענייני עבודת הנפש ותיקון המידות. תומר דבורה הוא אחד מספרי המוסר העמוקים אשר כל הלומד בו רואה ישועות וכדברי השל"ה שהבטיח שכל מי שילמד בספר הזה יראה ישועות, והוסיף וכתב וכתב כן גם הדברי חיים מצאנז שכל הרוצה להינצל מהמחלה הנוראה ילמד בספר 'תומר דבורה' ולא יראה רע.
תומר דבורה הוא ספר מוסר קבלי, שכתב המקובל רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) באמצע המאה ה-16 בצפת.
מקור שם הספר הוא בספר שופטים שם מסופר על דבורה הנביאה שהייתה שופטת את ישראל בעודה יושבת תחת "תומר דבורה".
בספר מותווית הדרך לתיקון מידות דרך הדבקות במידותיו של האל. בספר עצמו מפרט הרמ"ק את מידות האל (הספירות) ומסביר אלו פעולות מוסריות על האדם לנקוט כדי ליצור השתוות בין מידותיו למידות האל. כך למשל הוא מתאר מידות כמו ענווה, סובלנות, הצדקת הזולת, התנהגות לפנים משורת הדין, תיקון עצמי, אהבת הכל, כיבוש היצר, לימוד תורה ומוסר, ביסוס המוסר באמצעים חומריים וקיום מערכת זוגית.
לספר שני חלקים: הראשון מיוסד על שלוש עשרה מידות הרחמים, והחלק השני מיוסד על עשר הספירות.
הספר 'תומר דבורה' כולל עשרה פרקים. בפתח הספר מובאת מטרת החיבור באופן כללי: "האדם ראוי שיתדמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות, שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות הרי הוא מכזיב הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים. שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו, ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה דמות תבנית אבריו ובפעולות לא יתדמה לקונו".
הפרק הראשון מתאר כיצד ידמה האדם לבוראו בשלוש עשרה מידות הרחמים של מידת הכתר. הפרק מבוסס על הפסוק בספר מיכה הכולל את שלוש עשרה המידות: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם".[2] המחבר מסביר כיצד יש לאדם להשוות את התנהגותו עם סביבתו החברתית בדומה להתנהגות הקב"ה איתו. עליו להיות סבלן ובעל ארך רוח וגם עם חברו פגע בו עליו לרצות בטובתו ובהתפייסות עמו. בסוף הפרק מסכם המחבר כי "כמו שיהיה האדם מתנהג למטה כך יזכה לפתוח לו מדה עליונה מלמעלה ממש כפי מה שיתנהג כך משפיע מלמעלה וגורם שאותה המדה תאיר בעולם". ומשום כך "אל ילוזו מעיני השכל י"ג מדות אלו והפסוק לא יסוף מפיו כדי שיהיה לו למזכרת כאשר יבא לו מעשה שיצטרך להשתמש במדה אחת מהן יזכור ויאמר הרי דבר זה תלוי במדה פלונית איני רוצה לזוז ממנה שלא תתעלם ותסתלק המדה ההיא מן העולם".
בפרק השני בספר 'תומר דבורה' מובאות פעולות נוספות התלויות במידת הכתר, בהם: ענווה, מניעת הכעס, הארת פנים ועוד. הפעולות בפרק זה מכוונות לאיברי הראש: מחשבה, מצח, אוזניים, עיניים חוטם, פנים ופה. המידה המרכזית בפרק זה "הכוללת הכל" היא מדת הענווה.
בפרקים הבאים מראה המחבר כיצד להשוות את פעולותיו לאלו של הבורא במקביל לפעולות התלויות בעשר הספירות: חכמה (פרק ג'), בינה (פרק ד'), חסד (פרק ה'), גבורה (פרק ו'), תפארת (פרק ז'), נצח הוד ויסוד (פרק ח'), מלכות (פרק ט').
בפרק האחרון של הספר 'תומר דבורה' מביא הרמ"ק "עצה" כיצד "יתקשר האדם בקדושה העליונה ויתנהג בה, ולא יפרד מן הספירות העליונות תדיר". לדבריו, על האדם להתנהג "כפי הזמן", כלומר שידע בכל שעה ביום "איזו ספירה שולטת" ויתקשר בה "לעשות התיקון המתייחס אל המידה השולטת". (ויקיפדיה).
