חומש רש"י כפשוטו בכרך אחד מהדורת בית כנסת.
מה טוב איפה עשה חבר תלמידי החכמים מ'מכון לשם' שהגישו לנו פירוש קל ובהיר
'רש"י כפשוטו', המפרש את דברי רש"י מילה במילה כולל ענייני הדקדוק והלשון המופיעים ברש"י, ומאפשר ללומד להבינם לאשורן ללא מאמץ גדול ובזמן מועט.
הספר 'רש"י כפשוטו' מודפס ומהודר באותיות מאירות עינים, בלשון קלה ושווה לכל.
הביאור שווה לכל נפש, ומבאר אף דברים מובנים מאליהם. הוא מתאים אף לנערים צעירים בתחילת דרכם, ואולי זו הייתה כוונת מחבריו.
ממולץ לאלו אשר לומדים שניים מקרא ואחד תרגום עם רש"י ואשר חפצים להבין את עומקו של רש"י.
מידות: גובה 25 ס"מ
אור
חדש בפשוטו של רש"י – בהוצאת 'לשם' ספרי איכות
"זהו אור חדש שרק דורנו זכה לו" - כך התבטא
הגר"ד כהן שליט"א ראש ישיבת 'כנסת ישראל' בהתרגשות, למראה סדרת
"רש"י כפשוטו" # מה טיבו של חיבור זה שכבש בסערה את עולם התורה, מה
מטרתו ומה סוד הצלחתו? # פרויקט רש"י כפשוטו - קווים לדמותו
אף אחד מצוות העורכים הרכונים על שולחנות הכתיבה בחדרון
הקטן, אינו מרגיש בסופת הרעמים המשתוללת בחוץ, כמו גם בשעה ההולכת ומתאחרת. הם
יושבים בינות לערמות ספרים, שקועים באותיות הקטנות, אחד מהם משרבט בהיסוס כמה
מילים – ותיכף מניף ידו בביטול ומוחק אותם בחריצות. הלה מבקש שוב להתייעץ עם עמיתו,
עדיין מחפשים את הדרך הנאותה, דנים ומתווכחים ושוקלים ומודדים, זה אומר בכה וזה
אומר בכה. רק לאחר שעה ארוכה נמצאת הדרך הסלולה והמוסכמת, הכוונה הנכונה והניסוח
הנכון, הדברים נרשמים ועוברים לקטע הבא.
הם אינם עוסקים בפענוח כתבי סתרים, כפי שאפשר לדמות, לא
בקטעי גניזה או בגאולת ספרים נדירים. הם עוסקים בעריכת אחד החיבורים המעניינים
והמפתיעים ביותר שידעה הספרות התורנית בשנים האחרונות: רש"י כפשוטו.
"כל מילה הכתובה כאן חצובה בסלע" – אומר לנו
אחד המבקרים אשר כל החומר עובר תחת שבט בקורתו – "צוות העורכים נדרש לרמת
דיוק בלתי מתפשרת, מבין הררי הספרים שעליהם ללמוד הם נדרשים לדלות את הביאור המשתלב
באופן הפשוט ביותר בדברי רש"י, ולנסח זאת במילים המדויקות ביותר. שום מילה
אינה נכתבת לפני לימוד מעמיק של כל הנושא לארכו ולרחבו ושקילת כל האפשרויות".
צוות שלם של עורכים ומבקרים, של מנסחים מלטשים ומגיהים,
תלמידי חכמים אשר תורתם ואומנותם חד הוא, אלפי שעות מפרכות של לימוד ובירור דברים
עד העלאתם על הכתב, מתוך למעלה ממאה מפרשים שנתחברו על פירוש רש"י. כל זה מסתתר
מאחורי יצירת המופת, שזכתה לאהדה כה חמה בקרב ציבור הלומדים, להמלצתם הבלתי מסויגת
של מורים ומחנכים, ולהתלהבותם יוצאת הדופן של מרנן גדולי ישראל שליט"א.
האומנם פירוש רש"י הוא כל כך מסובך וקשה להבנה?
"כשאני מצהיר לפעמים בפני אנשים שפירוש רש"י
הוא לימוד קשה להבנה" – משתף אותנו אחד העורכים – "יש המרימים גבותיהם
בתמיהה, ובצדק, סגנונו הצח של רש"י, והאוצר המילים הברור והפשוט בו הוא
משתמש, יוצר רושם של לימוד קל וחלק. צרף לכך את העובדה שרוב הלומדים מכירים את
"חומש רש"י" כחלק מסדר לימודם מגיל צעיר מאד, והרי לך כל הסיבות שפירוש
רש"י ייחשב כלימוד קל ופשוט, המובן לכל מי שמעיין בו.
מפליא אם כן, מדוע במהלך הדורות נתחברו יותר ממאה
חיבורים להעמיד פירושו של רש"י על תלו, בהיקף שאין לו אח ורע. כמדומה שלא
נמצא בכל ארון הספרים היהודי 'פירוש' שיקומו עליו 'מפרשים לפירושו' כה רבים לברר את
דבריו.
בעל ה"נחלת יעקב", אחד מגדולי מפרשי
רש"י, כותב על כך בהקדמתו: "...השמש יצא על הארץ המאור הגדול לממשלת
ביום ובלילה המפרש הגדול רש"י ז"ל רבן של כל הבאים אחריו והאיר עינינו
בפירושיו, קיבץ פעלים בתורה ועשה פירושים לתורה שבכתב ושבעל פה בלשון צח וקצר מובן
ומוכן אפילו לבר בי רב דחד יומא ולתינוקות של בית רבן, ואף על פי כן, זה הים גדול
ורחב ידים עמוק מאד עד היסוד בו ואין כל אדם יודע לשוט בדברי רש"י ז"ל,
הלא תראה תמיד שהפוסקים מחולקים בכוונת רש"י ז"ל, הרי שפירושו סובל
ומקבל כל הגוונים שבמלות קצרות אסף הרבה" וכו'.
הנה כי כן, מצד אחד – פירוש רש"י הינו "צח
וקצר מובן ומוכן אפילו לבר בי רב דחד יומא ולתינוקות של בית רבן", ומאידך
גיסא – הוא "עמוק מאד עד היסוד בו ואין כל אדם יודע לשוט בדברי רש"י
ז"ל", ולא זו בלבד אלא "פירושו סובל ומקבל כל הגוונים".
פירושו של רש"י על התורה נחשב כבר בזמנו לחיבור
מופלג בעמקותו, ולמושא הערצה ראשון במעלה בעיני חכמי דורו. התבטאות נדירה בנוגע
לכך מיוחסת לרבינו תם נכדו של רש"י [הובא בשם הגדולים להחיד"א, ערך
רש"י], בהשוואה לפירוש רש"י על הש"ס: "מה שפירש אדוני זקני
הש"ס, אף אני אעשה זאת; אבל פירוש המקרא לית בחילי (–אין בכוחי) כי לא
אוכל עשוהו". מן הענין להסמיך כאן דברי מרן החפץ-חיים זיע"א, שהגדיר
מה בין פירוש רש"י על התורה לבין פירושו על הש"ס: רש"י על הגמרא
הוא 'רש"י', אבל רש"י על החומש הוא 'גמרא'.
הקושי בהבנת פירוש רש"י על התורה, שונה אפוא
מהקושי המצוי בהרבה מספרי הקדמונים. הקושי המצוי בספרי הראשונים הוא בעיקר קושי
לשוני, כזה שהלומד מרגיש כבר בתחילת עיונו את הצורך בביאור. בפירוש רש"י,
לעומת זאת, אפשר לומר שהקושי הלשוני כמעט ולא קיים, הקושי האמיתי הוא בהבנת כוונת
הדברים, לא בפירוש המילות.
אם תוכל לפרט יותר, מהו הקושי המיוחד בהבנת "כוונת
הדברים"; כלום יש כוונות נסתרות מעבר למילה הכתובה?
ישנם מספר גורמים ההופכים את פירוש רש"י ללימוד
אשר בהעדר ספרי עזר מתאימים, כמעט ואי אפשר להבין מה הכוונה העומדת מאחורי דבריו,
אנו נתמקד כאן בגורם העיקרי והבולט ביותר:
בדרך כלל, כוונת רש"י בדבריו היא לשלול פירוש
אפשרי אחר, או ליישב קושי בלשון המקרא, אך ברוב הפעמים סותם ואינו מפרש מהו הדבר
שאותו בא לשלול, ומה ההכרח לפרש אחרת. כמו כן, פירושו של רש"י מתבסס לפעמים
על 'הקדמות', שרש"י לא חש לציינם, בהיותו דן את הלומד כמי שבוודאי פשוטים
הדברים ונהירים אצלו, ואולם ללומד בן דורנו הידיעה בהם חסרה, והוא זקוק לדברי
הקדמה למען ידע את הדרך אשר הוא הולך בה. במילים אחרות ניתן לסכם: רש"י ניגש
בדרך כלל לשלב ב', תוך שהוא מדלג על שלב א'.
כשמדברים על "קטע קשה להבנה" בפירוש
רש"י, אנשים מניחים בדרך כלל שהכוונה היא רק לכללי הדקדוק שרש"י מאריך
בהם, או לנושאים שיש לשלוט בסוגיות שלמות בגמרא כדי להבינם. אולם האמת היא שאדרבה,
כשהלומד נתקל אגב לימודו בענייני דקדוק סבוכים, או בנושא שיש עליו סוגיא ערוכה
בגמרא, הריהו מבין מיד שהוא זקוק להקדמה, להסבר ולהכוונה. הקושי העיקרי שאותו בא חיבורנו
לפתור – הוא דווקא כשרש"י כותב כמה מילים ברורות, מוסברות לכאורה ומובנות
לחלוטין, והלומד אינו מעלה על דעתו מה הנקודה המודגשת כאן, מה התכוון רש"י
לשלול, או איזו בעיה הוא פותר כאן מבלי להיכנס אליה כלל. כאן אין הלומד חווה שום
קושי, הוא פשוט טועה לחשוב שהצליח לירד לסוף דעתו של רש"י בעוד שלא ירד אף
לתחילתו.
זו אמירה מהפכנית ממש, האם כל מי שאומר שדברי רש"י
מבוארים לו כל צרכם אינו אלא טועה?
הבה לא ניסחף. כמובן שישנן הבדלי דרגות גם בהבנת דברי
רש"י. אין ספק שתלמיד חכם היודע ללמוד דף גמרא, יודע גם ללמוד רש"י על התורה.
אולם עלינו להבין שלימוד "חומש רש"י" הוא נחלת כלל הציבור, מן
הגדול שבישראל ועד אחרון התלמידים או התלמידות, בעוד שהבנת הלימוד במלואו הינה
בפירוש נחלת מיעוט שבמיעוט!
לומדים רבים – ולאו דווקא 'בעלי בתים' – הדגימו לנו שלל
דוגמאות, שבהם היו סבורים מאז ומעולם שרש"י התכוון רק לפרש את המילה, ופעמים
אף היו תוהים לעצמם למה הוצרך רש"י לומר דבר כל כך פשוט... "בדרך כלל –
הם אומרים – היינו חולפים על פירוש הפסוק מתוך תחושת הבנה משביעת רצון, עכשיו אנו
יודעים שלא הבנו כלום".
יש באמתחתנו דוגמאות רבות, חלקן סבוכות וקשות יותר
וחלקם פחות, אבל אנו רוצים להצביע בראש ובראשונה דווקא על דוגמא קלאסית בפירוש
רש"י, כדוגמתה יש מאות על כל צעד ושעל.
ותראהו את הילד – פשוטו לעומת מדרשו
על הפסוק האמור בפרשת שמות (ב, ו): "ותפתח
ותראהו את הילד", אומר רש"י: ותפתח ותראהו, את מי ראתה, הילד, זהו
פשוטו. ומדרשו, שראתה עמו שכינה.
הלומד המצוי, שידוע לו שרש"י נוהג להביא בפירושו
מדרשי אגדה, מבין בסתמא, שרש"י נתכוון בעיקר להסמיך כאן את המדרש. ולכן הוא
אומר שאף שלפי פשוטו הכוונה היא שראתה את הילד, דרשו חז"ל כאן כוונה אחרת,
שראתה את השכינה ששרתה עמו.
בדרך כלל לא יבחין הקורא כאן בקשיים: למה לו לרש"י
לומר שלפי פשוטו "ראתה את הילד"? והלא הדבר מפורש בכתוב! האם יתכן שרש"י
נתכוון לומר שדרשת חז"ל, שראתה עמו שכינה, סותרת את ה'פשוטו' שראתה את הילד? ואם
כן, מהו "ראתה עמו שכינה"; מנין למדו שראתה הן את השכינה והן את
הילד? אלו הערות קלות העלולות לצוץ ברעיונו של הלומד במרוצתו, אולם בדרך כלל יסתפק
הלומד בהבנת פירוש הדברים, מבלי לדעת שעיקר דברי רש"י חסרים מן הספר.
אם הקורא אינו בעל דקדוק – ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר
בתלמיד צעיר – הוא לא יבחין בבעיה שהטרידה כאן את רש"י: במשפט "ותראהו
את הילד" טמונה בעיה תחבירית, יש כאן מושא כפול: "ותראהו" "את
הילד". לפי כללי הלשון הידועים היה נכון לכתוב רק אחת משתי האפשרויות: לשון
קצרה – "ותראהו" (קרי: "ותראה אותו", מבלי לפרש שוב את מי),
או לשון מורחבת – "ותרא את הילד". צורת הלשון "ותראהו את
הילד" נראית על פניה כבלתי תקינה, אלא אם כן הדבר בא לרמוז לנו דבר מה.
רש"י כדרכו אינו מציג את הבעיה, אלא ניגש ישירות
לפתרון. ראשית, מניח רש"י את דעתו של הקורא, הכפלת המושא היא צורה לגיטימית,
ולפי פשוטו של מקרא אכן פירושו כמשמעו: "ותראהו" - את מי ראתה -
"את הילד". ואכן מפרשי רש"י מצביעים על דוגמא דומה במקרא (ירמיהו
כז, כח) "אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר". אבל המדרש – שרש"י אינו
מביאו אלא כשהוא "מיישב את המקרא דבר דבור על אפנו" – רואה כאן רמז
מוסתר; לפי המדרש, לא לחינם נקט כאן הכתוב דווקא צורת לשון זו, אלא יש כאן כוונה
לרמוז לנו באמצעות המושא הכפול, שבעומקם של דברים ראתה שני מראות; ראתה את הילד,
וראתה יחד עמו גם את השכינה. מעתה – כותבים המפרשים – מילת 'את' תתפרש במשמעות 'עִם'
[כמו 'את האלוקים התהלך נח', ועוד]. וכלומר: ותראהו (-את השכינה) את
(-עם) הילד.
מדי פעם נשמעת ביקורת בקרב הציבור על שיטת הביאור
המשולב הנהוג לאחרונה, האם באמת נחוץ ביאור כזה דווקא?
שיטת הביאור המשולב – כמו גם הביקורת המועברת עליה מדי
פעם – אינה חדשה. אנו עדים בזמננו לפירוש הש"ס בשיטה זו, אנו עדים לפירוש הזוהר
הקדוש בשיטה זו. ואפילו ביאור משולב על רש"י אינו לגמרי המצאה מקורית שלנו. זוהי
שיטה נפלאה ורבת תועלת שהונהגה בשנים האחרונות בהמלצתם הנלהבת של גדולי ישראל
שליט"א. היתרון שבשיטה זו היא האפשרות להבין בקלות לא רק את פירוש הדברים,
אלא גם כיצד הם נלמדים ומיושבים בתוך דברי המקור, בחינת "אותיות
מחכימות".
אך לעומתם עולים לפעמים קולות מקרב הציבור הרואים בכך
פריצת דרך של הדור האחרון, שריח 'חדש' נודף ממנו. טענתם העיקרית היא, שצורת ביאור
זה מהוה כעין פגיעה בלשון המקור, ולמרות שלעולם מקפידים להדפיס את הפירוש לצד לשון
המקור (לשון רש"י, בנידון דידן), מוטב, לדעתם, להדפיס פירוש המשתמש במילים
חופשיות במקום זה השוזר את דבריו בלשון המקור.
אם כן, יש שיופתעו לשמוע, כי אבי תורת הביאור המשולב
ומי שהמציא בכלל את השיטה, הינו לא אחר מאשר רש"י עצמו.
רש"י, כידוע, לא כתב את פירושו בצורה שהוא מודפס
כיום, שהציטוט מהפסוק משמש רק ככותרת ("דיבור המתחיל" בלשון העם) לגוף
הדברים, אלא בכתיבה רציפה, כשהציטוט והביאור באים בהמשך אחד; כתיבה שאפשרה לו לשלב
פעמים רבות את לשון המקרא המצוטט עם לשונו הוא. אכן בדורות הבאים – כדי להקל על
הלומד להתמצאות בין השורות – סימנו המדפיסים את ציטוטי הפסוקים. פעמים רבות לא צלח
הדבר יפה וגרם לשיבושים רבים, במיוחד כשרש"י הוסיף דברים באמצע הפסוק המצוטט,
ולא בסופו.
על הפסוק (בראשית יט, טז) "ולאברם היטיב בעבורה",
למשל, כותב רש"י: ולאברם הטיב פרעה בעבורה. רש"י לא ראה צורך
לצטט את הפסוק תחילה, ולפרש אחריו במילים חופשיות שהמדובר בפרעה, אלא העדיף את
הפירוש המשולב. בדפוסים מאוחרים יותר, סימנו המדפיסים את שתי המילים הראשונות
כ"דיבור המתחיל", ואת שתי המילים האחרונות "פרעה בעבורה"
סימנו כדברי רש"י.
זוהי דוגמא קטנה, שלמען האמת אינה גורמת לשיבוש ההבנה,
אבל אנו נתקלים במקומות שהניסיון להפריע לדינמיקה האופיינית לביאור המשולב המקורי
של רש"י עצמו, גרם אף לשיבושים קשים. הנה לפניכם קטע רש"י אחד, אף הוא
בפרשת תצוה, המהוה חידה סתומה לחלוטין, אלא אם כן אתם לומדים ברש"י כפשוטו:
הפרשה עוסקת במעשה החושן, להלן הפסוקים הנוגעים
לענייננו (כח, יז-יט) "ומלאת בו מלאת אבן, ארבעה טורים אבן, טור אדם פטדה
וברקת הטור האחד; והטור השני נפך ספיר ויהלם; והטור השלישי לשם שבו ואחלמה; והטור
הרביעי תרשיש ושהם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם".
רש"י: משובצים זהב - יהיו הטורים במלואותם
מוקפים משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן, זהו לשון במלואותם, כשיעור מלוי
עביין של אבנים יהיה עומק המשבצות לא פחות ולא יותר.
זוהי דוגמא שונה מן המובאות לעיל. כאן כבר מרגיש הלומד
ללא ספק כי קטע קשה לפניו: האם רש"י מתכוון לומר שמשבצות הזהב מקיפות את 'הטורים'
ולא את 'האבנים' עצמן? האם רש"י מתכוון לומר ששיעור עומק המשבצות יהיה כעומק
האבנים, אך ההיקף יהיה כהיקף שלש אבני הטור?
אם אנו מתייחסים למילים "משובצים זהב" כציטוט
("דיבור המתחיל"), שכל הכתוב אחריו מהוה פירוש לו, אין לנו מוצא להבין
מה נתכוון כאן רש"י. גם עיון במפרשים לא יעלה מסקנה ברורה מבלי להבין את סוד הכתיבה
המשולבת של רש"י.
למעשה, אם היינו מבקשים לעשות סימן היכר בין ציטוט לשון
המקרא לבין דברי רש"י, עלינו להציג זאת כך:
משובצים זהב יהיו הטורים
במלואותם - מוקפים משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן, זהו לשון
במלואותם, כשיעור מלוי עביין של אבנים יהיה עומק המשבצות לא פחות ולא יותר.
רש"י מבאר בדיבור זה מהו 'משובצים במלואותם'. אולם
בדרך אגב, תוך כדי העתקת לשון הכתוב, הוא פותר כאן בעיה לשונית קלה. רש"י
מציין, כי תיבות "משובצים... יהיו" וכן תיבת "במלואתם"
אינן מוסבות על המילה 'האבנים', שכן 'אבנים' הן לשון נקבה, ואם כן היה לו לומר 'משובצות
תהיינה במלואותן' [כפי שהוא אומר בסמוך "והאבנים תהיין"], אלא הן
מתייחסות אל לשון 'הטורים' [=שורות אבנים] שבו השתמש הכתוב בשלשת הפסוקים
האחרונים [והטור האחד... והטור השני...]. ו'הטורים' הם לשון זכר. אולם ברור שכל זה
אינו אלא לפרש את דקדוק הלשון, אך מכאן ואילך אין שום התייחסות לטורים, שכן משמעות
הדברים אינה משתנית, כי מכל מקום הכוונה היא לכל אבן ואבן לחוד. וכלומר: טורי
האבנים יהיו מוקפים וכו'... כל אבן ואבן במשבצת זהב.
מה המדיניות הננקטת בבחירת הפירוש, ולפי מה מחליטים
להכריע מחלוקת בין המפרשים?
יסודות הביאור נתמכים על דברי רבותינו גדולי מפרשי
רש"י, מן הראשונים ועד האחרונים. אמנם מטבע הדברים, מובנם היסודי של דברי
רש"י מוסכם ברוב הפעמים על כל המפרשים, ולכן השתדלנו ככל האפשר להימנע
מלהיכנס לסבוכות שהדעות חלוקות בהן. לא זו אף זו, גם כשגדולי המפרשים חלוקים ביסוד
הפשט, התאמצנו למצוא את שביל הזהב ששתי הדעות מסכימות לו, שלא נבוא לדרוש במופלאים
מאתנו, להכריע בין ההרים הגדולים, ולבכר זה על זה.
עם זאת, מעול האחריות הכבדה לא נפטרנו, ופעמים רבות עלה
הצורך לבחור בין דברים השנויים במחלוקת בין המפרשים, ולפנינו ניצבו שני פירושים
מנוגדים בתכלית, אלו ואלו דברי אלקים חיים. בכגון זה בחרנו בדרך הקצרה, אשר לעניות
דעתנו, ולאחר התייעצות עם תלמידי חכמים ומחנכים, נראתה כשיטה הקלה ביותר להסברה
וקרובה לשמש את מטרת החיבור, מבלי להידרש לאריכות דברים, ומבלי להפסיד את התועלת
בלימוד פירוש רש"י כפשוטו. במקומות שנדרשנו לכגון דא, הקפדנו לציין מקורו של
כל דיבור, למען ידע כל אחד מהיכן נלקחו הדברים, ואם יחפוץ יוכל לראות את הדברים
במקורם.
האם לא היה מקום להרחיב מעט את הביאור, להוסיף הערות
והרחבת דברים מעבר למה שנעשה עד כה?
בלי לגרוע מן האמור לעיל, פשוט ומובן שבחיבור זה לא
באנו להעמיד עצמנו בין ההרים הגבוהים, מפרשי רש"י הראשונים והאחרונים,
והביאור היוצא מתחת ידינו אינו מתיימר בשום אופן לשמש חלופה ללימודם בהרחבה. הרי
מן המותר לציין, כי בלתי אפשרי בעליל לתמצת את כל דברי המפרשים ומשנתם על כל אורכם
ועומקם, לתוך ביאור מקוצר כדוגמת זה שלפנינו.
לפיכך, הביאור שאליו נדרשנו הינו בסיסי ביותר, וכשמו כן
הוא "רש"י כפשוטו". כל מטרתנו הינה להציע לפני הלומד ביאור קב
ונקי, מיוחד בפשטותו ובקלילותו. ואכן בכדי שלא נחטיא את מטרתנו לא תפסנו את המרובה
כי אם את המועט, לא ניצלנו אגב אורחא את המקום להעשיר את הלומד ולהרחיב ידיעותיו
בדברים שלא היו בכוונתו של רש"י בכתבו את פירושו, והקפדנו שלא להוסיף שום פרט
שאינו נחוץ להבנת הדברים כמו שהם.
הזכרתם לעיל את ענייני הדקדוק שרש"י מרבה להביא
בפירושו, כיצד התייחסתם לנושא הזה?
לכללי הדקדוק ייחדנו במה נפרדת, מעין חיבור בפני עצמו,
ושמו 'כללי לשון הקודש'. מדור זה הוא אמור לשמש כ"מילון מונחים" המקבץ
ומבאר בתמצית את כל כללי הדקדוק המובאים בדברי רש"י בפירושו לתורה, באופן
שיספיק ללומד שרכש ידיעה זו – להבין את משאו ומתנו של רש"י בהתייחסו לאותו
הכלל.
'כללי לשון הקודש' הינם נחוצים ביותר להבנת דברי
רש"י, לפי שהם מהוים כעין לימוד שפתו של רש"י, ומבלי ידיעתם לא יבין
הלומד את פירוש המילות. אף על פי כן לא שילבנו זאת במסגרת הביאור עצמו, שהרי אין
מקום להעמיס בדברי רש"י שיעורים ארוכים בדקדוק הלשון, בעוד שרש"י עצמו
אינו לא חש לבארם בדבריו, הנועדים לכתחילה ללומד השולט בכלליהם היסודיים.
למי הספר מיועד, לתלמידים או ללומדים ותיקים?
שאלה זו באה כמובן מתוך הנחה פשוטה, שהספר מיועד רק
לאחד מבין השנים...
"אם להודות על האמת" – מסכימים המוציאים לאור
– "בתחילה, כשהחלה המלאכה, ייעדנו את הספר מן הסתם ללומדים 'בעלי-בתים',
צפינו את ההצלחה בקרב הלומדים הצעירים, וצפינו שהדבר יתקבל באהדה בקרב המחנכים. אך
ככל שהמלאכה התקדמה ועמדנו על היקפה העצום, הלכה והתגבשה המסקנה שעלינו לשנות את
פני הספר. חיבור כזה אינו יכול להיות מוגבל לציבור מסוים בלבד. עליו להתאים לכל
קשת הלומדים, מכל מגילאים ומכל הרמות, כדרך שפירוש רש"י עצמו מתאים לכולם.
וכאן עלה לפנינו אחד האתגרים הגדולים ביותר, אם לא
הגדול ביותר, בעריכת ביאור רש"י כפשוטו; איך אפשר לערוך ספר שיהיה מצד אחד
פשוט ומובן לכל תלמיד צעיר, שצריך להסביר לו גם את המושגים התלמודיים הידועים
ביותר, או לעזור לו לקרוא את המילים ברצף הנכון, ומאידך יהיה גם עמוק ולמדני כדי
לספק את מבוקשו של תלמיד חכם, ששבילי רש"י נהירים לו, ואינו בא אלא להעמיק
ולחקור בעמקות לשונו של רש"י ולעמוד על דקות כוונתו.
התאמת סגנון הספר לכל הדרגות הפכה את המלאכה למפרכת
שבעתיים. לפתע הפך כל קטע פשוט ברש"י למשימת אמנות של ממש, נדרשה כאן עבודה
מקצועית מאוד, עם המון יצירתיות והשראה, לצד עמל ויגיעה ללא גבול. מעתה היה עלינו
לשבת על המדוכה ולדקדק בכל מילה ולוודא לא רק שהיא נכונה ומדויקת, אלא גם אם היא
מתאימה לכל לומדי "חומש רש"י" על כל רמותיהם וגווניהם.
ואכן התגובות המעודדות שאנו מקבלים מן הציבור הרחב, הן
כה מגוונות ושונות, והן אשר ממחישות יותר מכל כיצד כל לומד מפיק תועלת ייחודית בלימוד
רש"י כפשוטו, ומוצא בו את מבוקשו: הלומד הצעיר מוצא את עצמו נעזר על ידי
הפירוש המילולי, שמכוון אותו לקרוא נכון, ומספק לו את המשפטים המשלימים בלשונו
הקצרה והתמציתית של רש"י. ואילו הלומד הותיק מגלה עולם מלא בהבנת תכלית כוונתו
של רש"י, ומוצא בחומש זה מעין תמצית דברי המפרשים – כשולחן הערוך לפניו.
ולא זו בלבד, התברר שגם אלו הרגילים כל ימיהם ללמוד
רש"י עם המפרשים במקורם, ואפילו תלמידי חכמים מופלגים השולטים בכל מכמני
המקרא, בפשוטו ובמדרשו, אמרו ברקאי עם הופעת הספר, ומצאו בחומש זה תועלת לאין
ערוך. נותרנו בפה פעור כשאחד מגדולי ראשי הישיבות המפורסמים אמר לנו בזה הלשון:
"מאז הופעת רש"י כפשוטו גיליתי 'רש"י חדש' שלא הכרתיו קודם לכן;
אינני מסוגל ללמוד עוד רש"י בלעדי רש"י כפשוטו".
הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א
ראב"ד העדה החרדית: "הספר אינו יורד משולחני במשך כל ימות השבוע, אני
לומד בו יום יום ".
הגאון רבי דוד כהן
שליט"א ראש ישיבת כנסת ישראל – חברון: "היצירה של הדור הזה, אני לומד
בזה בקביעות והוא מאיר את עיני, זהו חידוש עצום לדורנו, הספר מתאים לכל אדם ולכל
גיל, דידי ודכוותי".
הרה"צ ר' יעקב מאיר שכטר
שליט"א, מגדולי חסידי ברסלב, רכש כמות חומשים וחילקם לכל בחורי החמד החוסים
בצלו, באומרו "הספר מאוד מיוחד לדורנו, ואני ממליץ מאוד לכל השואלים אותי
ללמוד ב'רש"י כפשוטו'".
למעשה, ניתן לומר שאנו עדים כאן לתופעה נדירה ביותר -
ספר המקיף כמעט כל קהל יעד אפשרי: החל מגדולי הרבנים וראשי הישיבות, וכלה בצעירי
הצאן. זוהי ללא ספק הצלחה וסייעתא דשמיא למעלה ממה ששיערנו אי פעם.
בקשתנו שטוחה לפני ציבור הלומדים, להעיר ולהאיר עינינו
בכל מקום שנמצא טעות או פגם כלשהו, כדי שנוכל לתקנו במהדורה הבאה, ואף להפיק תועלת
להמשך המלאכה העומדת לפנינו.
"זהו אור חדש שרק דורנו זכה לו" - כך התבטא הגר"ד
כהן שליט"א ראש ישיבת 'כנסת ישראל' בהתרגשות, למראה הכרך השלישי בסדרת
"רש"י כפשוטו"
הקושי
העיקרי שאותו בא חיבורנו לפתור – הוא דווקא כשרש"י כותב כמה מילים ברורות,
מוסברות לכאורה ומובנות לחלוטין, והלומד אינו מעלה על דעתו מה הנקודה המודגשת כאן,
מה התכוון רש"י לשלול, או איזו בעיה הוא פותר כאן מבלי להיכנס אליה כלל. כאן
אין הלומד חווה שום קושי, הוא פשוט טועה לחשוב שהצליח לירד לסוף דעתו של רש"י
בעוד שלא ירד אף לתחילתו.
התברר
שגם אלו הרגילים כל ימיהם ללמוד רש"י עם המפרשים במקורם, ואפילו תלמידי חכמים
מופלגים השולטים בכל מכמני המקרא, בפשוטו ובמדרשו, אמרו ברקאי עם הופעת הספר, ומצאו
בחומש זה תועלת לאין ערוך. נותרנו בפה פעור כשאחד מגדולי ראשי הישיבות המפורסמים
אמר לנו בזה הלשון: "מאז הופעת רש"י כפשוטו גיליתי 'רש"י חדש' שלא
הכרתיו קודם לכן; אינני מסוגל ללמוד עוד רש"י בלעדי רש"י כפשוטו".