את קולך שמעתי / יהודה גלעד.
מתוך סקירה של הספר
'את קולך שמעתי' באתר מקור ראשון:
ספרו של הרב יהודה גלעד
על פרקי בראשית מתמקד במוסר האנושי, במחויבות לדבר ה', בייעוד הישראלי
ובסתירות שעולות ביניהם. בין פרשנות לדרשנות
את קולך שמעתי:
שיח א־לוהים ואדם בספר בראשית, עיונים בספר בראשית בדרך הפשט ומדרשו.
יהודה גלעד.
ישיבת מעלה גלבוע הקיבוץ הדתי, התשע"ג, 269 עמ'
הרצף הסיפורי בספר בראשית, הכולל סיפורים רבים על המשפחה שהעמיד אברהם בארץ כנען, מזמן לפתחנו עיסוק בשאלות משאלות שונות בענייני דת ומוסר. כבר כמעט מראשית פגישתנו עם אברהם, כאשר מכה הרעב את ארץ כנען ואברהם יורד למצרים, עולה השאלה, שאין להתחמק ממנה, האם נהג אברהם כראוי. גדולי פרשנינו, כידוע, חלוקים בזה: מחד, הרמב"ן, למשל, סבור ש"יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עוון אשר חטא, כי הא־להים ברעב יפדנו ממוות"; ומאידך, הרלב"ג, למשל, המשבח את אברהם על ירידתו מן הארץ "כי אין מצוות ה' יתעלה כי אם להיטיב לאדם, לא שימות בסיבתם, ולזה ידע אברם שרצון ה' יתעלה היה שיסור משם לבקשת הטרף".
בפרשות האחרונות, עולה למשל השאלה האם יוסף נהג כראוי כאשר ביקש טובה משר המשקים. כידוע, גם כאן יש מפרשנינו שסבר ש"מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים" (רש"י), ויש מי שסבר ש"ראוי לאדם להשתדל בכל עוז להינצל מהרע אשר הוא בו, בכל הסיבות אשר אפשר לו שייעזר בהם; ולא יסמוך על הנס, אף על פי שהוא באופן שתדבק בו השגחת ה' יתעלה מאוד" (רלב"ג), ולמד זאת מבקשתו של יוסף משר המשקים.
אלו הן דוגמאות לשאלות בענייני דת, אך לא חסרות גם שאלות בענייני מוסר. אברהם, שגורם בעקיפין, בגלל חשש שיהרגוהו, לכך ששרה אשתו תילקח על ידי פרעה ואבימלך; שרה שמענה את הגר שפחתה, יעקב שקונה מאחיו העייף את בכורתו ואחר כך נוטל גם את ברכתו, ועוד שאלות רבות וטובות שנחלקו בהן הפרשנים, זה מלמד זכות וזה מלמד חובה, זה רואה בסיפור דגם חיובי להורות לדורות את הדרך ילכו בה, וזה הרואה באותו סיפור עצמו לימוד לדורות למען לא ילכו בדרך זו.
והדברים מרתקים במיוחד כיוון שהסיפורים מוכרים מגיל צעיר, ובכל שנה ושנה אתה רואה בהם פנים חדשות, תלוי בעקבות מי מפרשנינו בחרת לקרוא את הסיפור. ואלו ואלו דברי א־להים חיים.
ספרו של הרב יהודה גלעד, ראש ישיבת מעלה גלבוע ורב קיבוץ לביא, "את קולך שמעתי: שיח א־לוהים ואדם בספר בראשית", שיצא ממש לאחרונה, מציע כמה קריאות חדשות של סיפורי ספר בראשית. עיקר עניינו של הרב גלעד בספרו הוא במוסר האנושי, במחויבות לדבר ה', בייעוד הישראלי, וכמובן בסתירות שעולות ביניהם. בקריאות החדשות שמציע הרב גלעד הוא מתייחס לבעיות שדנו בהן גדולי פרשנינו, ומתווה דרכי פתרון. יש מקריאותיו שהן משכנעות יותר ויש שהן משכנעות פחות, לדעתי, אך זוהי דרכה של תורה. כמו כן יש להבחין בין הרעיונות ההגותיים המובעים לבין היותם פרשנות מתאימה לכתובים. יש והרעיון הוא נאה כשלעצמו אך התאמתו לפסוקים אינה משכנעת דיה, ויש שהרעיונות עשויים להוות פרשנות אפשרית לכתובים. בכל מקרה הקריאה מעוררת למחשבה, ודומני שפרט זה כשלעצמו הוא כבר שבח גדול, שאינו מובן מאליו.
קח את ברכתי
מדוע נדחה קרבנו של קין? כבר מגן הילדים אנחנו מריחים את ריחם של פירותיו הרקובים של קין, ולימים אנו אף יודעים שדעה זו מקורה במדרש חז"ל שהובא ברש"י. אולם הרב גלעד מעמיד על כך שלאמיתו של דבר הסיבה אינה מפורשת בתורה, ולא בכדי. קין לא ידע את הסיבה ואף אנו איננו יודעים, "אך כאן בדיוק מבחנו של האדם, כאשר הוא ניצב כועס ומתוסכל אל מול החלטת הא־ל הנראית לו שרירותית לחלוטין… האם יֵדע להכיל את התסכול הקשה? האם יצליח לתעלו למקום חיובי? או שמא יקום ויחריב עולם בכעסו. התורה באה אפוא ללמדנו כי קין צדק לחלוטין בכעסו. לא הייתה סיבה הנראית לעין לדחיית קורבנו. ועם זאת, כישלונו וחטאו הם בכך שלא הצליח להתמודד עם תסכולו, ובכעסו על הא־ל קם בחמת זעם ורצח את אחיו" (עמ' 26־25).
חייו של יעקב אבינו, על פי הרב גלעד, בנויים במתכונת חטא, עונש, חרטה, נקודת מפנה ותהליך כפרה. החטא הוא "השגת הברכה במרמה", העונש הוא "תקופת גלותו של יעקב אצל לבן והאירועים המתרחשים בה", ואת הרהורי החרטה מוצא הרב גלעד בחששותיו של יעקב מהמפגש עם עשו אחיו. כמובן שלא נוכל להרחיב כאן בכל אלו, ונצטרף רק לשלבים הבאים. נקודת המפנה, על פי הרב גלעד, חלה במאבק עם המלאך: "יעקב עומד בחשכת לילה ו'סוחט' ברכה מהאיש הפלאי, בדומה למעמד ההוא, שבו עמד בחשכת עיוורונו של אביו הזקן ולקח ממנו את הברכה שייעד לעשו. כאז כן עתה שואל אותו המברך לזהותו, אלא שבעוד שאז השיב במרמה: 'אנכי עשו בכרך', כאן משיב הוא ביושר: 'ויאמר: יעקב'" (עמ' 174).
משהו מהותי חסר
כל ימיו עד כה הרגיש יעקב שמשהו מהותי חסר בו, והוא מבקש להשיב לעצמו חוסר זה בכל דרך. טעותו של יעקב, על פי הרב גלעד, היא שהוא האמין "שהחלק החסר בזהותו ה'יעקבית' נמצא אצל אחיו עשו". לכן אחז בעקב עשו בעת הלידה, לכן קנה את הבכורה ולכן לקח את הברכה שהייתה מיועדת לעשו.
טעות זו "סיבכה את חייו והובילה אותם במסלולם הטרגי עד עתה". במפגש עם המלאך חלה נקודת המפנה התודעתי של יעקב – "המלאך פוקח את עיני יעקב ואומר לו: בוא ואראך את שאתה מבקש כל ימיך. יעקב מבין כי התחושה המקננת בו עוד מבטן אמו, שזהותו אינה שלמה, אכן נכונה היא. יש באישיותו צד נוסף האמור לבוא לידי ביטוי, ראוי הוא לייעוד מרומם מזה המקופל בשם יעקב… עתה, משנאבק ושׂרה עם א־לוהים, ומשהשיב ביושר על שאלת 'מה שמך', הגיע הזמן שיוענק לו מה שביקש כל ימיו, מה שהוא ראוי לו באמת – 'וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל'".
עיני יעקב נפקחות, וכבר בבוקרו של יום המחרת הוא ניגש אל התיקון – טקס השבת הברכה אל בעליה" (עמ' 176־175). הברכה כללה שפע גשמי ושררה ואדנות, ויעקב משיב אותם לעשו על ידי נתינת המנחה ועל ידי התנהגותו הכנועה כלפיו. הערה פרשנית מעניינת מעיר הרב גלעד על כך שכאשר יעקב משתדל לשכנע את עשו שייקח את המנחה הוא אומר: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ" (לג, יא) – הרב גלעד רואה בכך לשון דו משמעית: "ברובד הראשון ברור שהכוונה היא לברכת העיזים, התיישים, הרחלים ושאר בעלי החיים שנשלחו לעשו כתשורה; אך ברובד השני אין ספק כי היא מכוונת לאותה ברכה שנלקחה ממנו במרמה לפני למעלה מעשרים שנה" (עמ' 177).
דומה שעיקר מטרתו של הרב גלעד בספרו, שמבוסס על שיעורי פרשת השבוע שנאמרו בפני תושבי קיבוץ לביא ובפני תלמידי ישיבת מעלה גלבוע, אינה פרשנית – לבאר את הכתובים בהקשר העבר – אלא בעיקר להביע מסר רעיוני הנצרך לדעתו לדורות. כל אחד מפרקי הספר מסיים ב"סימן לבנים", שבו מסכם הרב גלעד את עיקרי הדברים ומתייחס לפן הנצחי שלהם, הנוגע גם לנו כאן ועכשיו.
דברים נאים מאוד כתובים על כריכתו של הספר: "כשם שהמים הזכים ביותר בנחל הם אלה הסמוכים למקורו, כך אין טבעי מסיפורי הראשית להאיר ולברר את סוגיות היסוד המעסיקות את האדם המאמין מאז ועד היום".