מוצרים מומלצים
אחרונים שנצפו

שו"ת הר צבי ח' כרכים / הרב צבי פסח פראנק

399.00 ₪
מחיר מחירון:  424.00 ₪
מחיר בחנות:  399.00 ₪
אתה חוסך:  25.00 ₪
הוסף לסל
מק"ט: 6788659
זמן אספקה: 5 ימי עסקים
סוג מוצר: מוצר חדש

 
שו
תיאור הספר
שו"ת הר צבי ח' כרכים / הרב צבי פסח פראנק.

'שו"ת הר צבי' הינו ספר שאלות ותשובות שנקבצו ובאו במרוצת השנים בענייני או"ח, יורה דעה, אבן העזר, חו"מ וזרעים.

הרב צבי פסח פרנק (נכתב גם פראנק, כ"א בטבת תרל"ג, 1873 - כ"א בכסלו תשכ"א, 10 בדצמבר 1960) היה דיין, אב בית דין, פוסק, ממייסדי הרבנות הראשית, חבר במועצת הרבנות הראשית ורבה הראשי האשכנזי של ירושלים בין השנים תרצ"ו-תשכ"א (1960-1936).

לאחר פטירתו של הרב קוק ב1935 נבחר הרב פרנק לרבה של ירושלים, אולם סירב להצעה שהועלתה במקביל להתמנותו גם כרב הראשי לארץ ישראל. את רבנותו הנהיג ביד רמה, חרף ביקורת שנמתחה כלפיו מהימין ומהשמאל, ומעל דפי העיתונות. הרב פרנק השתדל להיות על מפלגתי, ולא היה מזוהה עם אף מפלגה דתית.

הרב פרנק השתתף באופן פעיל בייסוד המרכז לטהרת המשפחה בשנת תש"ב (1942), ופסק להלכה כי יש קדימות לבניין מקווה על פני בניית בית כנסת.

לאחר השואה נוצרה בעיה של עגונות, שלא היה מידע ברור על גורל בעליהן. הרב פרנק נחלץ לפתרון בעיה זו, והקדיש זמן רב על מנת להוציא היתר הלכתי לעגונות הרבות. כן זירז להעלות לקבורה בארץ את אפר הנספים בשואה.

כרבה של ירושלים דאג הרב פרנק לקיומם של מוסדות התורה, הצדקה והחסד שבירושלים, והיה פטרונה של קופת רבי מאיר בעל הנס. הרב פרנק שמר על בית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד כמקום על מפלגתי וארגוני, ומנע עצרות תפילה מפלגתיות בו.

במלחמת העצמאות התיר הרב פרנק ייצור משוריינים בשבת להצלת גוש עציון, אך יחד עם זאת דרש כי לא יהיה חילול שבת בדברים שאינם הכרחיים. כן התיר אכילת קטניות בפסח תש"ח בשל מצוקת המזון בירושלים. לעומת היתרים אלו, התנגד הרב פרנק בתוקף לגיוס בני הישיבות, מתוך אמונה כי לימוד התורה מגן ומסייע לכוחות הלוחמים. לאחר נפילת העיר העתיקה הכריז על כ' בסיוון תש"ח כיום אבל ותפילה לציון שלושים יום לנפילת העיר העתיקה.

בהקמת מדינת ישראל ראה הרב פרנק אתחלתא דגאולה ויד ההשגחה העליונה. עם זאת, נאבק להשלטת התורה וההלכה במדינה החדשה. את מערכת המשפט הישראלית ראה כערכאות, שאסור על פי ההלכה לדון בפניהם. הרב פרנק נאבק בחריפות רבה בחוק גיוס חובה לבנות, וגם בחוק השירות הלאומי, בין השאר בגלל ההשפעה החילונית הרבה על החיילות. בפסק דין משותף שנתפרסם בחתימת הרב פרנק, הרב זליג ראובן בנגיס, הרב איסר זלמן מלצר והרב דב בריש ווידנפלד קבעו כי גיוס ושירות לאומי לבנות הם אבזרייהו דגילוי עריות, שדינה הוא יהרג ואל יעבור. הרב פרנק ראה בחוקים אלו, יחד עם חוקים נוספים שכנגד התורה סכנה רוחנית לעצם קיומה של המדינה.

הרב פרנק ניסה לפעול כנגד חילול שבת ציבורי, ואף כי גרס שיש להתרכז בפעולות חינוך להחדיר את ערך השבת בדרכי נועם, עודד את המוחים כלפי חילול השבת בתחבורה ובמסחר. הוא אף פסק כי אף שאין לעבור אף על איסור דרבנן כדי למנוע חילול שבת, אין לחשוש שבעקבות מחאות כנגד חילול השבת, מחלל השבת יבוא לידי חילול שבת נוסף. בנוסף פעל הרב פרנק רבות על מנת למנוע חילול שבת שאינו מחויב המציאות מסיבות שונות. מאידך גיסא, סייע הרב פרנק רבות לבני הקיבוצים הדתיים למציאת פתרונות לבעיות שונות, כגון חליבה בשבת. לאחר הקמת המדינה מחה בתוקף כנגד ועדת השרים לעניין היתרי עבודה בשבת, ותמך בחקיקת חוק שבת מקיף. לאחר מעצרם של מפגינים בהפגנות השבת בירושלים בשנים הראשונות למדינה, פרסם הרב פרנק מחאה על מעצרם, בה כתב כי: "יהודים אלו מצווים לפי דת תורתנו למחות נגד מחללי השבת ועוקריה".

הרב פרנק לחם כנגד ניתוחי מתים שלא לצורך וכן כנגד הצעת חוק האנטומיה והפתולוגיה. הרב התיר לבחורי ישיבה להוציא גופת נפטר מבית חולים על מנת למנוע ניתוח שלאחר המוות. אולם במקרה שבו היה צורך להבאת ראיה משפטית על מנת להרשיע נהג שהרג ברשלנות, התיר הרב פרנק לנתח את גופת ההרוג לשם 'מיגדר מילתא' כלומר על מנת למנוע מצב שבו לא תהיה ענישה ראויה במקרה כעין זה.

הרב פרנק התנגד לחפירות ארכאולוגיות בקברי קדמונים, וראה במעשה זה פגיעה בכבוד המת. כשנתיים לאחר מלחמת העצמאות פנו אל הרב אנשי יד לבנים לקבלת אישור להעברת חללים מבית הקברות סנהדריה ובית הקברות שייח' באדר לבית הקברות הצבאי בהר הרצל. הרב פרנק התנגד לכך, היות שהחללים נקברו ללא ארונות, והעברת שרידיהם הייתה כרוכה בשבירת עצמות. אולם הוא התיר את פינויים של חללים שנקברו ללא סדר אלו על אלו.

עם קום המדינה עלתה סוגיית החינוך לילדי העולים ופעילות המיסיון הנוצרי בישראל. הרב פרנק הביע את אכזבתו מטיפול המדינה במצב, ותבע פעולות על ידי הקמת מוסדות קליטה לנוער עולה ואימוץ ילדים עולים. הרב פרנק תבע להעמיד נושא זה במרכז החשיבות.

כשעלה נושא מיהו יהודי, התנגד הרב פרנק בתוקף להצעת החוק, וכינס את רבני ירושלים ואישי הציבור למאבק בחוק זה.

במשך השנים עמד הרב פרנק בקשרי ידידות עם חשובי הרבנים בעולם היהודי, ביניהם: הרב ירוחם פישל פערלא, לו סייע לעלות לארץ, הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי רבה של וילנא וכן רבנים ואדמו"רים רבים נוספים. הרב פרנק פעל למען מינויו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק לרבה של ירושלים, ופעל במשותף איתו בהקמת הרבנות הראשית ובתי הדין שלה, ובמאבקים ציבוריים שונים. הרב איסר זלמן מלצר היה קרוב משפחתו, ובעידודו של הרב פרנק עלה הרב איסר זלמן לארץ בשנת תרפ"ה (1925). הרב אליהו קלצ'קין והרב דב בריש ווידנפלד הפנו אליו שאלות הלכתיות חמורות כסמכות עליונה.

בשנותיו האחרונות הקדיש זמן לסידור כתביו להוצאה לאור בעזרת נכדו הרב יוסף כהן, דיין בבית הדין הרבני בירושלים. בשנת תש"ך זכה בפרס כבוד מטעם פרס הרב קוק לספרות תורנית.

בשנותיו האחרונות לקה בלבו כמה פעמים. נפטר בליל שבת פרשת וישב, כ"א בכסלו תשכ"א (1960), מעט קודם לעלות השחר בביתו, ונקבר בבית הקברות הר המנוחות.

הרב פרנק נחשב לפוסק הלכה מובהק. הרב שמואל סלנט שיתפו בדיונים בנושאי גיטין עוד בהיותו כבן 24, והעביר לידו את פסיקת ההלכה בנושא הפרשת תרומות ומעשרות. באחרית ימיו של הרב סלנט ענה הרב פרנק לשאלות הלכתיות שנשלחו לרב סלנט לפי בקשת הרב סלנט. עם השנים הלך מעמדו והתחזק, ושאלות הלכתיות רבות, כבדות ומסובכות הועברו אליו להכרעה, אף ממקומות מרוחקים ומציבורים דתיים שונים. מעמדו התחזק במיוחד לאחר השואה, בה נספו רבנים ופוסקים רבים, והוא נחשב לסמכות הלכתית ראשית. הרב קיבל הרבה מפסקיו של הרב סלנט, ולמעשה המשיך את שיטתו ודרכו ברבנות ובהנהגת הקהילה.

הרב פרנק היה אב ופטרון לרבני ישראל, את הרבנים הדריך לשמור על זקיפות קומה ועמידה איתנה על דעותיהם. הוא התנגד לייסוד בתי מדרש לרבנים. הוא גרס כי רב צריך לפעול ולהשפיע על ההמונים מרוחה של תורה. בכל הזדמנות היה מעורר תלמידי חכמים שיקבלו עליהם עול רבנות להורות הלכה בישראל, והשתדל לטפח אברכים מתאימים בשדה ההוראה. עודד רבנים מהארץ לצאת לחוץ לארץ על מנת לשמש כרבנים בקהילות המקומיות. היה מדקדק בעניין הענקת סמיכה לרבנות, ולפעמים היה מעניק את הסמיכה רק לאחר שהמועמד כבר קיבל משרה רבנית. לעתים נמנע מלהשיב לשאלות שנשאלו ממקומות אחרים, כאשר ראה יש ישנה כוונה לעקוף את הרבנות המקומית.

כרב, לא היו לו שעות קבלה, והיה משיב לשאלות הלכתיות בכל זמן שנשאלו. בפסיקת הלכה הייתה העצמאות הרוחנית נר לרגליו, וגישתו הייתה לברר את העניין ההלכתי מכל צדדיו ולהוציאו לאמיתו, אף כשהיא מנוגדת לדעת רבנים אחרים. הרב אמר כי הוא מחויב לפסוק כפי הכרעת שכלו, ולא לפי חוות דעתם של אחרים. הוא גרס את האובייקטיביות המוחלטת בהלכה. אהב את הבהירות בהלכה, את הסברא הברורה ואת ההכרעה שאינה משאירה מקום לספק. בהירותו בהלכה הייתה מפתיעה, ותשובותיו המהירות והברורות הפליאו אף רבנים. כאשר היה ניגש לבירור שאלה הלכתית, היה קודם מברר אותה מצידה העובדתי- מעשי, ורק אחר כך ניגש לצידה ההלכתי. בפסיקת הלכה היה מתבסס על הפוסקים הראשונים והאחרונים שדנו בשאלה כעין זו. לדעתו, התעלמות מדעותיהם של ראשונים ואחרונים שדנו בעניין הוא פגיעה בכבודם. לעתים היה מרחיב בטעמיו ובנימוקיו ומוכן להיכנס במשא ומתן הלכתי, ולעתים היה משיב בקצרה מותר או אסור, מתוך כוונה לחתום את הוויכוח ההלכתי מיד. הרב נחשב לממשיך דרכם של הרב שמואל סלנט והרב יצחק אלחנן ספקטור שאחזו בשיטת 'כוחא דהיתירא עדיף'. אולם ניתן למצוא אצלו גם מקרים של חומרות בדברים שאחרים הקילו בהם, בעיקר כשהשאלה הייתה כללית וציבורית. במקרים מסוימים היה מתיר דברים שאחרים אסרו, אך היה מדגיש במקרים שונים שההיתר הוא רק למציאות הנוכחית של שעת הדחק. ניגש לכל נושא הלכתי ברצינות ובכובד ראש, אף בשאלות פעוטות או שנוגעות לסכום זעיר. בשאלות התלויות במנהגים, השתדל הרב לפסוק לכל אחד שימשיך כמנהג אבותיו. לעתים היה משיב בשאלה זהה תשובות מנוגדות לשני אנשים, לפי ההבדלים בין האנשים, לפי מסורת בעניין שקיבל מהרב שמואל סלנט. היה מקבל את האמת ממי שאמרה וחוזר בו מדבריו במקום הצורך, ודרש כך אף מאחרים.

הרב פרנק השתדל לגמול חסד גם במקום דין והלכה. במקומות בהם לא ניתן היה לעשות דבר מפני שורת הדין, היה משתדל לעזור, לסייע ולנחם. במקרים מסוימים בהם אסר עוף במקומות בהם היה צד להקל, היה משלם לשואל עני את עלות העוף. עקב כך היו באים אליו עניים מקצות העיר בשאלות כשרות. השתדל להבין את נפש השואל על מנת לחדור אל תוכה של הבעיה.

הרב הקפיד על קיום מנהגי ארץ ישראל ותקנות ירושלים, כגון קביעת זמן שקיעת החמה, סידור מקווה ושיעור העיסה המחויבת בחלה. דעתו לא הייתה נוחה מחומרות והידורים חדשים שיש בהם משום פגיעה בכבוד ראשונים. לא רצה לקבוע הלכה כדבריו בדברים שלדעתו היו מותרים אך אחרים נהגו בהם איסור. התנגד לקביעת נוסח תפילה אחיד, ובמקומות בהם יחס המתפללים לפי עדות היה חצי חצי, פסק שכל אחד ימשיך להתפלל כמנהג אבותיו, לרבות שליח הציבור. בענייני קבורה עמד על משמר מנהגי ירושלים, ולא הסכים לשינויים מהנהוג. דעתו לא הייתה נוחה מהנוהגים בפהרסיא מנהגים השונים ממנהג אנשי המקום.
מעוניין לקבל מידע נוסף אודות מוצר זה? שאל אותנו הוסף לסל

אוצר הספרים - החנות הזולה ביותר לספרי הקודש שלך! אצלינו תהנו מ: אדיבות, זריזות,שירות טוב ומחירים זולים. צלצלו והזמינו עכשיו  074-703-71-71
ספרי קודש, ספרי יהדות, ספרי קודש בזול, ספרי הרב עובדיה יוסף, חנות ספרי קודש, מכירת ספרי קודש