צאינה וראינה ג' כרכים. חזר למלאי 26.6.17 בכתב מרובע מנוקד. מחבר הספר "צאנה וראינה", ר' יעקב ב"ר יצחק מיאנוב, חיבר ספר בשביל הנשים שלא ידעו לקרוא בלשון הקדש. הספר כולל פירושים כסדר פרשיות התורה והפטרות, לקט מדרשים ואגדות, ופירושי ראשונים ואחרונים. "צאנה וראינה" נתקבל בכל תפוצות ישראל כספר לנשים לקריאה בשבת אחר הצהרים. פר ביידיש שקוראות בו הנשים. נקרא גם "טייטש חומש"; הספר כולל פירושים כסדר פרשיות התורה והפטרות, לקט מדרשים, אגדות, ופירושים של הראשונים והאחרונים, בהם רבנו בחיי, תולדות יצחק, צרור המור וחזקוני. כולל גם פירושים לחמש מגילות ובפרט למגילת איכה וסיפור החורבן באריכות. המחבר - ר' יעקב ב"ר יצחק מיאנוב (מת אחרי שנת 1623). לרוב הוא מביא בראש הסדרה פסוק ממשלי, ובראש הספר את הפסוק "צאנה וראינה בנות ציון". הספר נתחבר בשביל בנות ישראל. הספר 'צאינה וראינה' נדפס לראשונה בפראג בשנת 1620, שנתיים אח"כ בבאזל, ובשנת 1648 בויניציה ועוד. בדפוס אמשטרדם משנת 1711 נוסף בו תרגום שיר השירים ביידיש, בתרגומו של ר' יוסף ב"ר יששכר בערמאן כ"ץ, ותרגום שני על אסתר ביידיש ע"י ר' שמעון ב"ר משולם. יוהן רויבערט העתיק ממנו את פרשת בראשית לרומית (העלמשטעד 1660). אלכסנדר בן ברוך קריהאנגי עשה ממנו קיצור בצרפתית, להורות דת ומוסר לבני ישראל, וחילקו ל- 54 חוברות.(פאריס 7-1845). הספר צאנה וראינה נתקבל ע"י נשי ישראל בכל תפוצות ישראל לקרוא בו בשבת אחר הצהרים. ר' אברהם סג"ל פאלאק מ"מ ומ"ץ בעיר בוניהאד מביא בשם רב גדול מפורסם המתלונן על מחבר אחד בזמנינו שהדפיס ג"כ ספר בשם צאנה וראינה - והעולם אינם יודעים כי אחד הוא ואין זה בן זוגו של ראשון כלל, ולאט לאט נדחה עי"ז הישן המשובח, ונשכח זכרו כיין לבנון מבית ישראל. והיום הזה תאמרנה הנשים שדעתן קלות ובקיצור ניחא להו: אין לנו חלק ונחלה בצאנה וראינה הישן, ולא ישימו על לב כי אמותיהן וכמה גדולי צדקניות ישבו על ספרים הללו בטהרה בעת אשר עוד היו נדפסים גם באותיות קטנות ומטושטשות, וקודש היה להן הספר הזה לשבת המלכה, ולא יצאו מפתח ביתן עד שגמרו כל סדרא וסדרא באמונה. ועתה בנות ישראל ממהרות לצפצף ולהגות איזה פסוקים הנאמרים בו לצאת ידי שמים קצת ויוצאות ברחובות, והלואי שתהיה הויה כיציאה וכו' (וילקט יוסף שנה י"ד גליון י"ד). ר' יעקב מיאנוב מחבר "צאנה וראינה" היה גדול בתורה וחסיד וכוונתו הייתה לזכות את הנשים שלא ידעו עברית. הוא חיבר גם את "ספר המגיד" - פירוש לנביאים וכתובים (בלי ספר דה"י) ביידיש, מלוקט מכל המפרשים ועם המשך הפסוקים (פראג 1576), וספר "מליץ יושר" - פשטים נאים כסדר התורה ביידיש מלוקט מספר עקידה ואלשיך וכלי חמדה וכלי יקר, והוא תוספת לספרו צאנה וראינה (לובלין 1622). חבר גם בלשון הקדש את הספר "שרש יעקב" שהוא כעין מפתח למקור הדינים בש"ע יו"ד (קראקא 1585). (דעת). ________ צְאֶנָה וּרְאֶינָה בהגייה אשכנזית: ("צֶנוֹ וּרֶאנוֹ") או טייטש-חומש (יידיש: "חומש יידיש") הוא ספר תורני ביידיש לנשות ישראל, שכתב הדרשן יעקב בן יצחק אשכנזי ב-1616. מקור השם בפסוק "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (שיר השירים ג יא) בתקופת חיבור הספר הלכה ונפוצה ספרות עממית ביידיש, שרבים מבין קוראיה היו נשים. הנשים התקשו בקריאה בעברית והחומר התורני שיכלו להניח ידן עליו ביידיש, היה מועט. רבי יעקב היה דרשן שעבר ביישובי היהודים ודיבר על פרשיות השבוע. ככזה התמחה בשילוב אגדה, מדרש ומקרא. על הספר אמר שמעון דובנוב: "האישה העבריה שהייתה כמעט מנותקת לגמרי ממקור הדת ונידונה למשמעת סמויה, הלכה והתעוררה בהשפעת הספר לדת שבלב. ב"צאינה וראינה" מביא יעקב בן יצחק אשכנזי מדרשים, לעתים קרובות מתוך פירוש רבנו בחיי בן אשר, ומשלב אותם במקרא בצורה אשר עוטה עליו גוון פיוטי וספרותי. כראוי לספר המיועד לנשים, מחברו הדגיש את תפקידן של הנשים המקראיות. דבר זה אפשרו לו המדרשים שבעקבותיהם הלך. אלו הוסיפו לנשות התנ"ך עלילות שאינן בפשט המקרא. הוא לא הכליל דברי קבלה ופילוסופיה. כותב י"ח בילצקי: "כשסיימה האישה לקרוא בעקדת יצחק, ידעה את כל המאורע מלפני ולפנים. ידעה את עולמו הפנימי של האב והמובל לעקדה. ידעה גם את כל האגדות על שרה, האם, אשר החומש אינו משתפה כלל במאורע. ידע המגיד היכן לסחוט את הדמעה והיכן להיעצר ולהביא את העקדה על גדלותה ועמקותה ." (ויקיפדיה).
