מוצרים מומלצים
אחרונים שנצפו

שו"ת ציץ אליעזר י' כרכים / הרב אליעזר יהודה ולדנברג זצוק"ל

985.00 ₪
מחיר מחירון:  1,108.00 ₪
מחיר בחנות:  985.00 ₪
אתה חוסך:  123.00 ₪
הוסף לסל
מק"ט: 553423
זמן אספקה: 5 ימי עסקים
הוצאה לאור: ברוכמן - ב.ב
סוג מוצר: חדש

 
שו
שו
שו
תיאור הספר
שו"ת ציץ אליעזר י' כרכים / הרב אליעזר יהודה ולדנברג זצוק"ל.

חזר למלאי 16/1/18.

הרב אליעזר יהודה ולדנברג בעל ה'שו"ת ציץ אליעזר', הוא מחשובי הפוסקים בדורינו, נודע בעיקר בזכות תשובותיו בנושאי רפואה והלכה.חבר בית הדין הרבני הגדול, זוכה פרס ישראל לספרות תורנית, ופרס הרב קוק.

ציץ אליעזר ספר שו"ת הכולל 22 כרכים, הוא חיבורו העיקרי. הכרך הראשון יצא לאור בתש"ה (1945) בהיותו בן 29, והאחרון בתשנ"ח (1998). במסגרת כרכי השו"ת נכללו גם כמה קונטרסים מיוחדים כגון, "רמת רחל" ו"אבן יעקב" על הלכות אבלות, ו"משנת תרומות" על הלכות תרומה. בשנת תשל"ו(1975) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.

שו"ת ציץ אליעזר עוסק במגוון רחב של נושאים הלכתיים, החל ממצוות התלויות בארץ, ענייני נישואין וגירושין, ותשובות חלוציות רבות בענייני רפואה, בין היתר בנושאי הפריה מלאכותית, הפלה מלאכותית ופונדקאות.

הרב ולדנברג השתייך לאסכולה של תלמידי חכמים מבני ירושלים, שהתחנכו על שליטה בקיאותית בהיקף רחב של חלקי התורה, שימת דגש על לימוד הלכה למעשה, והסקת מסקנות הלכתיות בנושאים מחודשים על ידי סברה ישרה ומקורות מפתיעים מכל חלקי התורה בהלכה ובאגדה, ולאו דווקא בסברות למדניות המיובאות מחוץ להלכה. בקיאותו בספרות ההלכה של חכמי ספרד יוצאת דופן גם בין האמונים עליה.

הרב ולדנברג נודע בכמה וכמה עמדות ופסיקות ייחודיות, ובפרט בין הפוסקים ותלמידי החכמים החרדים שביניהם התגורר ופעל. בין השאר הביע דעתו בעד התרת נישואים אזרחיים, בצורה המבהירה שאין מדובר בנישואים מבחינת ההלכה, כדי למנוע בעיות של ממזרות אם יוולדו ילדים מחוץ לנישואים. פסיקה זו מצטרפת לעמדתו האוהדת ביחס למדינה כפי שהתבטאה בעיסוקו ב"הלכות מדינה", עמדה חריגה בסביבתו החרדית, ואף במשפחתו הקרובה.

למרות שהרב ולדנברג נקט בגישה זהירה ביותר בתשובות הלכתיות, ובפרט בנושאים של אתיקה ורפואה, ישנם היתרים מחודשים רבים המצויים לראשונה בתשובותיו, כגון היקף ההיתר שנתן לביצוע הפלה מלאכותית במקרים מסוימים, זאת בניגוד לאיסור הגורף על כך שפסק רבי משה פיינשטיין. לעומת זאת, בפסק הלכה אחר הוא דווקא התנגד להפריה מלאכותית בטענה כי העובר הנוצר על ידה אינו מתייחס לאביו, מה שמעלה בעיות ממזרות.

בבית הדין נחשב הרב ולדנברג למומחה בענייני סידור גיטין ושמות גיטין, והוא נתבקש לסדר את הגיטין בבית הדין הרבני הגדול גם לאחר פרישתו לגמלאות.

הרב ולדנברג האריך רבות בתיאור חשיבותה של מצוות יישוב ארץ ישראל גם בזמננו, תוך שהוא מסתמך גם על חידושי החת"ם סופר למסכת סוכה (דף לו ע"א(.



דברי הספד על בעל הציץ אליעזר מאת הרב אליעזר מלמד(מתוך בשבע).
הרב ולדנברג

לקראת יום השנה לפטירתו של הגאון הרב אליעזר ולדנברג זצ"ל, שנסתלק לבית עולמו בל' מרחשון תשס"ז בהיותו כבן 91, אכתוב מעט הלכות ודברים לזכרו.

הרב וולדנברג היה מהפוסקים החשובים שבדור. ספר תשובותיו 'ציץ אליעזר' הוא מספרי השו"ת החשובים שנתחברו בדור האחרון. אלפי תשובות כתב בכל תחומי ההלכה, ואף התמודד עם שאלות חדשות שהתעוררו בדור האחרון, במיוחד בתחום הרפואה. גם בנושאי דת ומדינה הרבה לעסוק, ובנוסף לתשובות העוסקות בענייני המדינה חיבר ספר גדול בנושא זה - 'הלכות מדינה'.

אגב, לפעמים באים עמי הארץ מן הציבור החרדי וטוענים כלפי תלמידי מרן הרב קוק זצ"ל: "גדולי התורה אינם תומכים בשיטתכם". והנה דוגמא אחת מיני רבים לאחד מיוחד מגדולי הדור הקודם שבירר באופן שיטתי את עמדת התורה, ומוכיח מראשונים ואחרונים את יסודות המצווה הגדולה ליישב את הארץ, וממילא את המצווה שבהקמת המדינה והשירות בצבא.

יחסו למרן הרב קוק זצ"ל

הרב וולדנברג התייחס למרן הרב קוק כאל גדול הדור, ופעמים כשמזכירו הוא מקדים את התואר 'מרן' (ח"ז מח, יב). וסיפר לי הרב רא"ם הכהן ראש ישיבת עתניאל, שפעם בא אצל הרב אליעזר וולדנברג לשאול ממנו בדברי תורה. בתוך הדברים חזר הרב וולדנברג ואמר כמה פעמים "הרב אמר כך", "הרב אמר כך". שאלו הרב רא"ם: "מי הוא הרב?" השיב הרב וולדנברג: "אתה לא יודע? זה הרב קוק!".

כשהוא מזכיר בתשובותיו את מרן הרב קוק זצ"ל, הוא מזכירו בכבוד מיוחד. ובמענה להערה שהעיר מו"ר הרב צבי יהודה קוק, כתב: ""החיים והשלום אל הוד כבוד ידידי וידיד ה' עמו וארצו הרב הגאון הנעלה בנם של קדושים וכו' מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א" (ציץ אליעזר ח"ד ה, ב).

מצוות יישוב הארץ

בסימן ארוך מבאר הרב ולדנברג את גודל מצוות יישוב הארץ, שיש בה שני חלקים: "א' מצווה כללית, שהיא חובה על עם ישראל לבוא ולהתנחל  בארץ ולהיות בה עם קדוש. ב' מצווה פרטית, שהיא חובה על כל אדם מישראל לעלות לארץ ולהיאחז בה". והמצווה הכללית נפסקה עם חורבן מקדשנו, "אבל מאז פקד אותנו ה' לטובה ליתן לנו שם ושארית בארץ קדשו, להיות אדונים בה... בחלק מארצנו, ושערי הארץ נפתחו לרווחה... נתחדשה במצוות העלייה גם החיוב הכללי על כל בית ישראל ועל כל קיבוץ יהודי הנמצא אי שם בתפוצות לקום במרוכז ולבוא ולהתנחל בארץ חמדתנו".

וממשיך לבאר "שאין מקום כלל לסירוב לעלות לארץ משום שהנהגת המדינה נמסרה ברובה בידי פורקי עול בעוונותינו הרבים, וגם לא לטענה לומר שבלתי אפשרי שתוכל הישועה השמימית לצמוח על ידי אלה האנשים אשר אין יראת אלוקים בליבם..." ומוסיף על כך שני ביאורים: א' אם היו יותר יהודים יראי שמים עולים לארץ, המצב היה הרבה יותר טוב. ב': אין לנו עסק בנסתרות וכבר היו דברים מעולם, שמלכים רשעים הושיעו את ישראל והרחיבו את גבולות הארץ.

גודל המצווה

ועוד מבאר הרב ולדנברג את המצווה לעבוד בארץ ישראל, ומביא את דברי החתם סופר בחידושיו (סוכה לו) "שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציוותה התורה 'ואספת דגנך', ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצווה, וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה..." והוסיף הרב ולדנברג שדברי החתם סופר "נפלאים מאוד ומסולאים בפז... ונדמה שחובב ציון גדול ביותר שבמציאות לפי המושג בדורנו, שהוא עם זה גם יהודי חרדי, לא היה מעיז להעלות על דעתו ומכל שכן להוציא מפיו דברים כאלה, ועל אחת כמה להעלות על הכתב הגות לב מקוריים כאלה... ואם אנו שומעים בכל זאת כדברים האלה מפורש יוצאים בקדושה ובטהרה מפי הקנאי הגדול לוחם מלחמת ה' ביד חזקה בדור העבר ורבן של ישראל רבנו החתם סופר ז"ל, הרי יש בהם בהרבה לאין ערוך להוסיף עוז ועצמה..."

איסור הליכה לבית משפט חילוני

פעמים רבות כתב והתריע על האיסור ללכת לבתי משפט חילוניים, שאף אם השופטים יהודים, כל זמן שאינם דנים על פי כללי התורה, דינם כדין ערכאות של גויים. באחת התשובות המוקדשות לכך הביא מדברי הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, מחבר שו"ת 'הר צבי', שהוכיח עורך דין אחד שטען כי אחר שמדינת ישראל הקימה בתי משפט אלה, אפשר ללכת אליהם. והשיב כי להיפך, לאחר כל החסדים שעשה ה' עמנו, העוון בהקמת בתי משפט שאינם הולכים לפי דיני תורה חמור יותר. והרי זה ממש הרמת יד כנגד תורת משה, ועונשו גדול (ציץ אליעזר יב, פב).

דיבור אחר ברכת המפיל

נשאל האם מותר לאדם לדבר לאחר שבירך ברכת 'המפיל'. והשיב שאף כי לכתחילה טוב להחמיר בכך, מכל מקום מי שנצרך לאחר שאמר "שמע" ו"המפיל", לדבר או לאכול או לשתות או לסדר איזה דבר דחוף - רשאי, מפני שאין ברכת "המפיל" כברכת הנהנין שאסור להפסיק בין הברכה להנאה, אלא היא ברכת שבח על שינת הלילה, רק שלכתחילה טוב להצמיד את קריאת שמע שעל המיטה לשינה (ציץ אליעזר ז, כז).

כוסות חד פעמיים לנטילה וקידוש

כידוע, נטילת ידיים צריכה להיעשות על ידי כלי. וכן בקידוש, צריכים להניח את היין בכלי. השאלה האם כוס פלסטיק או קרטון שנועדה לשימוש חד פעמי נחשבת ככלי. והשיב הרב ולדנברג שהואיל והיא טובה ככלי, שהיא מחזיקה את הנוזלים שבה כראוי, וכעקרון אפשר להשתמש בה פעמים רבות, היא כשרה לנטילה ולקידוש (ציץ אליעזר יב, כג). אמנם ברור שלקידוש טוב להדר ולקדש על כוס נאה ככל האפשר.
 
בעניין תפילת מנחה בערב שבת

לדעת בעל המשנה ברורה (רסג, ס), לאחר שאדם קיבל על עצמו 'תוספת שבת' בערב שבת, שוב אינו יכול להתפלל מנחה של חול. לפי זה, חובה לסיים את תפילת המנחה מספר דקות לפני שקיעת החמה, כדי שאפשר יהיה לקבל את השבת לפני השקיעה ולקיים בכך את המצווה החשובה של תוספת שבת. בפועל, רבים אינם מספיקים לסיים את תפילת מנחה לפני השקיעה, והשאלה האם יש למנהגם מקום בהלכה.

והשיב, תוך התבססות על כמה מגדולי האחרונים, שאפשר לקבל 'תוספת שבת' ואח"כ להתפלל מנחה של חול. שכן קבלת 'תוספת שבת' מחייבת רק הישמרות מכל איסורי השבת שמקורם בתורה, אבל כמו שמותר בזמן 'תוספת שבת' לעשות דברים שנאסרו בשבת על ידי חכמים, כך מותר גם להתפלל מנחה של חול. ורק מי שמקבל שבת עם הציבור, אסור לו להתפלל מנחה של חול. ואם כן, מי שעוד לא התפלל מנחה וזמן השקיעה קרב, יקבל תוספת שבת ואח"כ יתפלל מנחה של חול (ציץ אליעזר יג, מב).

הסתכלות בראי בעת הנחת תפילין

נשאל האם נכון להסתכל בראי בעת הנחת תפילין של ראש, כדי לוודא שאכן התפילין מונחים באמצע הראש. והשיב כי אין בזה שום צורך, כי כל זמן שהתפילין מונחות בין העיניים יוצאים ידי חובה, ואפשר בקלות לוודא זאת על ידי משמוש היד (ציץ אליעזר ח"ז יב).

האם הנוגע בשערות הראש צריך לנטול ידיים

עוד נשאל, האם מי שנגע בשערות הראש תוך כדי הנחת התפילין צריך ליטול ידיים, כדברי בעל 'פרי מגדים' שמחמיר בזה. והשיב כי מי שנוגע בשערות מבחוץ אינו צריך ליטול ידיים, שכן מי שעוסק בענייני מצווה אינו צריך ליטול על כך ידיים.
ועוד הוסיף שרק מי שנגע בתוך השערות, במקום שיש מלמולי זיעה, צריך לרחוץ ידיו אח"כ, אבל הנוגע בשערות מלמעלה, כמו בעת הנחת תפילין, בוודאי אינו צריך ליטול ידיים.

עוד כתב (ח"ז ב, יד), שעיקר החיוב ליטול ידיים למי שנגע בשערות ראשו הכוונה למחכך באצבעותיו בשורשי שערותיו, ששם יש מלמולי זיעה. ואף המחכך שם, אם עשה זאת לאחר שחפף את ראשו ושערותיו נקיות, אינו צריך ליטול ידיו.

הגומל אחר ניתוח

פסק שאף כי הניתוחים כיום מסוכנים פחות, מכל מקום כל העובר ניתוח בהרדמה כללית צריך לברך 'הגומל' (ציץ אליעזר יב, יח).

המצווה לתרום דם

פסק שמצווה לתרום דם כדי לסייע להצלת חברו. ואדם חלש, כאשר ישנם אנשים אחרים שיכולים לתרום דם, יכול הוא לומר שעדיף שבריאים וחזקים ממנו יתרמו. אבל כאשר אין אחרים שיתרמו וחיי אדם בסכנה, חובה לתרום דם (עיין בשו"ת ציץ אליעזר טז, כג).

הפלת עובר חולה

אחד הפסקים החשובים שבעל 'ציץ אליעזר' התעצם לחזק, הוא בשאלה האם מותר לבצע הפלה כאשר ידוע שהעובר חולה בטיי-זקס, או כשיש חשש סביר שיש בו מום משמעותי, או כשהוא סובל מתסמונת דאון.

לדעת המחמירים, ובראשם הרב פיינשטיין זצ"ל, איסור הפלה הוא ענף מאיסור רצח, ואיסורו מהתורה. ולכן רק כאשר נשקפת לאם סכנת נפשות מהמשך ההיריון - יהיה מותר לבצע הפלה, אבל כאשר יש מום או מחלה בעובר - אין שום היתר לבצע הפלה, כשם שאסור לרצוח חולה שסובל ייסורים.

אולם הרב ולדנברג מבסס בהרחבה רבה את דעתו על דעות קדמונים, שאין איסור הפלה חמור כרצח, אלא הוא איסור מדרבנן (מהרי"ט), או איסור תורה של חבלה והשחתת זרע בלבד (חוות יאיר), ולכן לצורך גדול של מניעת סבל רב, מותר להתירו.

ולאחר שהמחמירים הקשו על דעתו, חזר וביסס את דבריו, שכאשר העובר חולה מאוד, או שהוא ממזר, מותר להפילו כדי למנוע ממנו סבל (עיין ציץ אליעזר ח"ט נא, ב-ג; יג, קב; יד, קא-קב; טו, מג; כא, כט).


דברי הספד על הרב אליעזר ולדנברג זצוק"ל בעל השו"ת' ציץ אליעזר' מאת הרב בני לאו (בחדרי חרדים):

 עשרים ושנים כרכים של תשובות הניח אחריו הרב ולדנברג, ה"ציץ אליעזר", העוסקים בכל מקצועות ההלכה. בפסיקתו בעניין ההפלות הפך להיות הכתובת הראשית לרופאים רבים שביקשו לסייע למשפחות שעמדו לפני מצוקה של הריון מסובך עם עוברים פגועים וכושר התמודדות מוגבל, להפרייה מלאכותית מגוי היה מתנגד נחרץ

באחת מתשובותיו כותב הרב ולדנברג להתיר לנשים ספרדיות לברך על לולב, שכן כבר רבנים ספרדים קדמונים התירו זאת. זו הייתה פסיקה חזיתית נגד הרב עובדיה ותגובת האחרון לא אחרה לבוא: "הגם לכבוש את המלכה עימי בבית"?...

טביעות אצבעותיו של הרב ולדנברג נמצאות בכל פינה בעולמה של ההלכה בת זמננו. ייתכן ובמערך הכוחות הפוליטי היה מי שניסה להעמידו בקרן זווית ולהתעלם מגדולתו. אך תשעים שנות עמל של תורה לא ירדו לטמיון

לפני כשבוע הלך לעולמו הרב אליעזר ולדנברג. בשקט מוחלט הלך. לאחר פטירת בנו יחידו לפני כשנה לא נשאר מי שישב עליו שבעה. רבני ירושלים ספדו בכבוד למנוח אך העיר לא עצרה מהילוכה. רבים, גם בציבור הדתי, כלל לא ידעו על פטירתו. רבים יותר כלל לא שמעו על האיש. הולך אדם אל בית עולמו בלי שיציאתו תעשה את הרושם הראוי. באתי בשורות אלו לשרטט כמה קווים ראשונים לדמותו מתוך צער גדול על שבגלל ההרגל שלנו לקטלג, לא זכה האיש לפרידה כמעלתו. הרב עצמו מעולם לא נכנע להרגל הזה והוא לא השתייך למחנה מובהק (חרדי, ציוני דתי). הרב נולד בשנת1917, היה דיין בבית הדין הגדול, בשנת 1976קיבל את פרס ישראל.
ביניים: היחס להקמת מדינת ישראל ולמשמעותה הדתית
אחת הסיבות שצמצמו את מקומו של הרב ולנדברג בהנהגת הפוסקים המובילים של הדור היא עמידתו האוהדת ביחס למדינת ישראל. הוא התעקש לפרסם את עמדתו בשאלת ההשפעה שיש למדינה על מצוות העלייה לארץ, וכך כתב (ציץ אליעזר חלק ז סימן מח פרק יב):
"… מאז פקד אותנו ד' לטובה ליתן לנו שם ושארית בארץ קדשו, להיות אדונים בה, ונתן בלב אומות העולם המאוחדות, כלכורש בשעתו, להשיב לנו הגזילה בחלק מארצנו ושערי הארץ נפתחו לרווחה יום ולילה ולא יסגרו לפני כל יהודי בלא כל הגבלה ובלא שום צמצום וכולם מתקבלים בזרועות פתוחות ובשמחה נפשית, אם כן הרי לא חל ממילא יותר על עלייה כללית דבר - השבועה, שלא יעלו בחומה ופג תקפה, כיון שזה כבר לא מתפרש בעיני שום אחד כעלייה בחומה... ואם כן נתחדשה במצוות העלייה גם החיוב הכללי על כל בית ישראל ועל כל קיבוץ יהודי הנמצא אי שם בתפוצות לקום במרוכז ולבוא ולהתנחל בארץ חמדתנו.
שנית, יש לומר, שלפי המצב העכשווי שהמדינה נמצאת בו, שזה עתה יצאה כמעט מחיתוליה והיא מוקפת מסביב אויבים מושבעים הרוצים לבלעותה חלילה, מוטלת חובה מיוחדת של החלצו חושים, למהר לעלות ארצה ולבוא לעזרת ישראל מיד צר הבא עליהם, שנובע מחיוב של מלחמת מצוה, כנפסק ברמב"ם ה' מלכים פרק ה' ה"א, וכל כוח עולה מאורגן וגם בלתי מאורגן מסייע לכך מבחינת מה במישרין או בעקיפין, כמובן".
הרב ולדנברג לא הסתפק באמירה ערכית זו. לתשובת המערערים על האפשרות שישועה שמימית תצמח על ידי אנשים שאין יראת אלקים בליבם כותב הרב ולדנברג שכבר היה בעולם כדבר הזה. שהרי בימי ירבעם השני, שהרבה לחטוא ולהחטיא כירבעם הראשון, דווקא אז הרחיב ה' את גבול ישראל והביא את ישראל לשגשוג שלא היה מאז ימי שלמה:
ואם כן מי יערוב לנו ומי יתקע לכף ידינו, שאנו בזמנינו לא היינו אחר ההשמדה הגדולה של צורר האנושיות היטלר ימ"ש גם כן בבחינת של מרה מאד ואפס עזוב ואין עזר לישראל, על כל פנים לא פחות מאז? [...] לכן בהיותנו זקוקים מיד כאויר לנשימה למדינה עצמאית על קרקע מוצק לנו כארצנו, עזר לנו ה' ברחמיו הגדולים בידי אלה שאחזו כל הזמן בהגה ההנהגה הלאומית והיו מוכנים ומוכשרים לכך, בלא להביט על הדבר הזה שנראה שרובם אינם שומרי תורה ומצווה, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך?"
לאור דברים אלו אפשר להבין מדוע נרתעו ראשי הרחוב החרדי מאימוץ האיש והעמדתו בהנהגת הציבור. הוא לא יישר קו עם העמדה הרשמית של החרדיות החדשה שמבקשת להתנער מכל אבק של קשר ועמדה חיובית ביחס למדינה. הוא לא היה קשור לציונות הדתית אולם ראה עין בעין בשוב ה' את שיבת ציון השלישית. בהיותו איש הלכה מובהק הקדיש ספרים לברור שאלות חדשות שהתעוררו עם הקמת המדינה: "הלכות מדינה", קובץ שיצא בסיוע משרד הדתות וליד מוסד הרב קוק. בכלל – את הרב קוק הוא מצטט מספריו ההלכתיים ומאגרותיו ורואה אותו כאחד מגדולי הרבנים של הדור (וגם בזה הוא חורג מהעמדה החרדית הקלאסית).
ביניים: סולל דרך בענייני רפואה והלכה
עשרים ושנים כרכים של תשובות הניח אחריו הרב ולדנברג, ה"ציץ אליעזר", העוסקים בכל מקצועות ההלכה. קשה לדמיין פסיקת הלכה בנושאים רפואיים שלא תיזקק לחקירותיו ופסיקותיו. לאחר עשרות שנים שבהן שימש כרב בית החולים שערי צדק צבר ניסיון רב בכל השאלות המקצועיות הללו והפך להיות לכתובת הראשית לרבנים בכל רחבי העולם. במאות התשובות הפזורות בספריו יש תכתובות עם גדולי הרופאים וגדולי הרבנים בכל נושאי הרפואה. לכל נושא הוא נכנס באופן מקצועי וענייני. לעיתים מקל, לעיתים מחמיר, ללא שיטה קבועה. אפשר להדגים את המקוריות שלו בהשוואה שבין פסיקתו בנושא הפלות ופסיקתו בנושא הזרעה מלאכותית. בשפת עולם התרבות יש משוואה בין שתי הסוגיות. מי שמעודד את ההפלה בגין מצוקת האם או המשפחה מבטא בזה את היחס החיובי שלו לעמדות ליברליות המעמידות את רצונו של האדם במקום המתחרה עם רצון הבורא. בהתאם לכך הוא אמור לעודד הזרעות מלאכותיות המאפשרות לרפואה להתערב באופן אקטיבי במעשה הבריאה.
בפסיקותיו של הרב ולדנברג המשוואה הזו נעדרת. אחת הסוגיות שבהן עורר רעש גדול ומחלוקת עצומה היא סוגיית ההפלות. אל מול רוחות הליברליזם הפושטות בעולם המערבי התייצבו גדולי הפוסקים, בראשם הרב משה פיינשטיין, ונלחמו נגד מגפת ההפלות שפשטה בשנות השישים והשבעים. מתוך נסיון לבצר את עולם התורה כתב הרב פיינשטיין פסק הלכה המשווה את ההפלה, לאחר ארבעים יום ליצירת הולד, לרצח. הוא הוליך את כל המקורות, תלמודיים וראשונים, בין שאר הדברים כדי לחזק עמדה הזו. שינה הרב פיינשטיין דברי תוספות מ"מותר" ל"אסור".
הרב ולדנברג לא הסכים להתיישר עם המגמה הזו וחלק עליה. בתשובה לרב פיינשטיין הוא כותב (חלק יד סימן ק):
והנה עם כל הכבוד, לא אדוני, לא זו הדרך, וחיים אנו עפ"ד גאוני הדורות, והמה טרחו כל אחד ואחד לפי דרכו לבאר ולהעמיד כוונת דברי התוספות בנדה וליישבם, ואף אחד מהם לא עלה על דעתו הדרך הקלה והפשוטה ביותר לומר שיש טעות סופר בדברי התוספות ...
שיטתו הייתה ש"עובר – ירך אימו". משמעות ההגדרה היא שלמרות יצירת הוולד במעי אימו אין לו הגדרת "נפש" כשל אדם חי. בהקשר לזה הוא נדרש לשאלות רבות הקשורות לבדיקות בעת ההריון המגלות מומים בעובר. הוא חילק בין סוגי מומים שונים, ולמסקנתו, באופן עקרוני, יש מקום להיתר גם אם העובר פגוע במחלה שניתן לחיות עמה שנים ארוכות. בתוך שיקולי פסיקתו נמצא את הדאגה למצבם של ההורים ולכושר העמידות שלהם בטיפול בילד פגוע.
במהלך התמודדתו עם השאלות הדתיות הנלוות אל פסיקה שכזו הוא חושף את מלוא המודעות לדברי הקבלה שיש לקבל את העובר הפגוע כגזירה מן השמים, כתיקון לנשמה החוזרת בעולם העשייה. תגובתו לעמדה זו היא ש"אין לערב דברי קבלה עם ההלכות ולכן כל היכא שיש להתיר ע"פ ההלכה אין מעכב מה שאפשר להסביר ההיפך מזה ע"פ הקבלה". בפסיקתו הזו הוא עורר עליו את חמתם של פוסקים רבים שראו בכך פתח להפקרות. הוא לא שינה את עמדתו והפך להיות הכתובת הראשית לרופאים רבים שביקשו לסייע למשפחות שעמדו לפני מצוקה של הריון מסובך עם עוברים פגועים וכושר התמודדות מוגבל.
לעומת זאת הוא היה מראשי הלוחמים נגד הזרעה המלאכותית, כולל הזרעה מתורם גוי. את מאבקו הוא התחיל כבר בראשית שנות החמישים ולא חדל לכתוב את עמדתו החד משמעית לחומרה נגד כל סוג של הזרעה כזו.
בהיפוך מנושא ההפלות, כאן היה הרב פיינשטיין ראש המדברים בעד הזרעה מלאכותית מתורם זר, בשעת הצורך. באותה תשובה הנ"ל מבקש הרב ולדנברג להוכיח שר"מ פיינשטיין חזר בו ואמר שהורה כך רק באופן חריג (אך ראו באנציקלופדיה הלכתית רפואית של הד"ר אברהם שטיינברג, ערך "הזרעה מלאכותית" עמ' 158 הערה 89 שמצטט תשובה מאוחרת של הרב פיינשטיין שאינה עולה בקנה אחד עם דברי הרב ולדנברג).
תקצר היריעה מלפרט את פסיקותיו בענייני רפואה והלכה. בנושא זה הוא ודאי נחשב לראש המדברים בכל מקום והעולם כולו שותה בצמא את מאמריו ופסיקותיו, גם אם לא מכריעים כמותו בכל מקום.
בהרבה מאד פסיקות מוחבאות עמדות אידיאולוגיות, אך בדרך כלל הן אינן חשופות. דוגמה מעניינת יכולה להיות תשובתו ביחס לעבודת הרופא להצלת גוי בשבת. כידוע זו אחת הסוגיות המביכות ששונאי ישראל מצאו בהן עניין רב לנגח אותנו בה. ידועה גם עמדתו של החפץ חיים במשנה ברורה, התוקף את הרופאים שמחללים שבת במילי דאורייתא עבור גוי. לטענת החפץ חיים (סימן של) רופאים אלו נחשבים למחללי שבת במזיד. הרב ולדנברג עונה בתקיפות רבה לדברים אלו (חלק ח סימן טו):
דברי משנה ברורה אלה מלבד שהמה תוכחה חמורה כלפי כלל הרופאים, המה דברים כחרבות צורים כלפי הרופאים הכשרים החרדים לדבר ד', ומביאים אותם לידי תסבוכת חמורה, בהיות וחק הרופאים הוא כיום בכל העולם כולו שכתנאי קודם להכנסם בתפקידם עליהם לקבל עליהם בקבלה גמורה שיטפלו במסירות גמורה עם כל חולה הבא לידם בלי הבדל דת וגזע, ואם יתפס מי שהוא באיזה רשלנות של טיפול בגלל הבדל דת וגזע אחת דתו להעבירו מתפקידו, ולא זאת בלבד אלא דרשלנות מסוג זה תעורר רעש כללי אצל כל האומות ותביא בכנפיה שנאה חמורה כלפי היהודים אשר אחריתה מי ישורנה, ואך השליה היא לחשוב שהעמים כיום יקבלו התירוץ שנתרץ להם ונאמר: דידן דמינטרי שבתא מחללין עלייהו דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן, ובפרט כאשר יצא תירוץ כזה מפי רופאים מוסמכים. וזה אך יעורר שנאה נוספת. באופן שאי אפשר להפטיר על כך במחי יד ולומר שאין דורינו דומה יפה שאפי' הרופאים היותר חרדים אינם נשמעים למוריו, כפי שמפטיר בכזה בספר שו"ת ישכיל עבדי ח"ו.
מדבריו ברור שהוא כותב מתוך תחושת האחריות שבהוראה מעשית לבית חולים במדינת ישראל, מתוך מודעות לתוצאות העלולות להתרחש באי הקפדה על "שבועת הרופאים". אין כאן עיסוק תיאולוגי ולא לימוד פילוסופי מוסרי. יש כאן עבודה פרגמטית של פוסק הלכה החותר ליעד ברור ומגייס את כל כלי עבודתו לתכלית זו.


לא תגורו מפני איש
עמדנו כבר על עצמאותו בענייני השקפה. גם בענייני הלכה הוא הלך בדרך עצמאית וקיים בעצמו את הדרשה "לא תגורו" – לא תאגרו דבריכם. בכל אירוע שהתרחש במדינה בקשר לענייני דת והלכה הוא מצא מקום להתערב. כשמדינת ישראל החליטה להעלות לארץ את הקראים כתב הרב י"מ טולידאנו פסק הלכה המורה להכליל את הקראים בקרב ישראל. זוהי פסיקה הנשענת על מסורת הרמב"ם ויהודי מצרים, הרואים את הקראים כ"תינוקות שנשבו". הרב ולדנברג לא יכול היה להבליג למראה הפרסום הזה וכתב תשובה ארוכה נגדית (חלק ה סימן טז):

ונטלתי על עצמי לכתוב ולפרסם המאמר הבא אשר מתוכו ישתקף לעין כל חומרת הבעיה כמות שהיא ויכירו וידעו שאמנם אין כאן ענין של חומרא בעלמא וממילא של אי רצון והתרשלות להגיע לידי פתרון חיובי, אלא לפנינו בעיית דורות חמורה המגלמת בקרבה היסטוריה שלימה של כמה וכמה דורות, וכל פתרון חיובי נושא בחובו אחריות לניסיון סתירת גדר - חיץ מחומה נשגבה ובצורה אשר הקימוה וגדרוה גאוני וגדולי דורות זה מאות בשנים ונשמר בקפדנות רבה עד היום, מלבד אי אלו בקיעים שנראה בגדר אי פה ואי שם אשר נסתמו במהרה עד כי נשכחו ולא נודע כי בא אל קרבנה.

לא אכנס כאן למלוא היקפה של בעיית הקראים ולהבדלי הפסיקה בין אשכנזים לספרדים. בעת הספד זה אני מבקש להקשיב רק לתחושת האחריות שנשא בתוכו הרב ולדנברג, אחריות לשלום האומה הישראלית. כך מוצאים מאמרים שלו בנושא שביתות פועלים (חלק ב סימן כג), בנושא מערכת כשרות ממלכתית (חלק יא, סימן נה) ועוד נושאים ללא גבול. בכל המקרים הוא מתעמת עם עמיתיו לפסיקת ההלכה, תמיד בכבוד וברגשי קירבה.
קשר מיוחד במינו היה לו לרב עובדיה יוסף שיבדל"א. הרבה מאד מחלוקות יש ביניהם ובכל זאת לא בטלה האהבה. הם עבדו בצוותא בבית הדין הגדול והרבו לשוחח בענייני הלכה. באחת מתשובותיו כותב הרב ולדנברג להתיר לנשים ספרדיות לברך על לולב, שכן כבר רבנים ספרדים קדמונים התירו זאת. זו הייתה פסיקה חזיתית נגד הרב עובדיה ותגובת האחרון לא אחרה לבוא: "הגם לכבוש את המלכה עימי בבית"?...
בכמה מחלוקות ביניהם כתב הרב עובדיה: "עם היותי אוהב את ידידי הרב ולדנברג, האמת אהובה יותר".
סוף דבר:
טביעות אצבעותיו של הרב ולדנברג נמצאות בכל פינה בעולמה של ההלכה בת זמננו. ייתכן ובמערך הכוחות הפוליטי היה מי שניסה להעמידו בקרן זווית ולהתעלם מגדולתו. אך תשעים שנות עמל של תורה לא ירדו לטמיון. ספריו הרבים תופסים מקום של קבע בארון הספרים הרבני וב"ה עוד דורות של לומדים ילמדו את תורתו יחד עם תורת כל חכמי ישראל, שלחמו מלחמתה של תורה ומצאו עצמם מאוגדים בארצות החיים.

הרב ד"ר בנימין לאו הוא רב בית כנסת רמב"ן בירושלים וראש בית מדרש בבית מורשה.


הרב שלמה אבינר: ראיתי את הציץ בעיר ירושלים
במלאות עשר שנים לעלייתו למרומים, הרב שלמה אבינר בדברי זכרון לזכרו של 'הציץ אליעזר'- הגאון רבי אליעזר וולדנברג זצ"ל(מתוך אתר סרוגים)



אחד מבגדי הכהן הגדול הוא הציץ, תכשיט של זהב, שהוא לובש סמוך למקום תפילין של ראש, ועליו רשום: "קודש לד'" (שמות כח לו).

בגמרא (שבת סג', ב'), יש מחלוקת איך כתבו את המילים "קודש לד'". חכמים אומרים שכתבו אותם בשתי שורות, יו"ד ה"א למעלה וקודש למ"ד למטה, הסביר רש"י: "כלומר השם שלם בשיטה עליונה וקדש למ"ד בשיטה תחתונה, שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן השם מאחר ששני שיטין היו. ורבינו הלוי שונה קודש לד' מלמטה והיא היא".

כידוע, הרומאים בזזו את כלי המקדש והביאו אותם לרומא. פעם נתנו לרבי אליעזר ברבי יוסי להיכנס לאוצר המלך והוא ראה כל מיני כלים מהמקדש (מעילה טו ב). למשל, הוא ראה את הפרוכת (יומא נז א), שרידי גביע של שלמה המלך (אסתר רבה א יב) ואפילו היתוש שנכנס בחוטמו של טיטוס וניקר במוחו (גיטין נו ב. בראשית רבה א יב). וסיפר רבי אליעזר בר' יוסי: "אני ראיתיו [הציץ] בעיר רומי וכתוב קדש לד' בשיטה אחת" (שבת שם).

בהלכות כלי המקדש (ט א), כותב הרמב"ם: "כיצד מעשה הציץ? עושה טס של זהב רוחב שתי אצבעות, ומקיף מאוזן לאוזן. וכותב עליו שני שיטין, קודש לד' – קודש מלמטה, לד' מלמעלה. ואם כתבו בשיטה אחת, כשר, ופעמים, כתבוהו שיטה אחת". תמהו המפרשים: איך הרמב"ם פוסק כחכמים, הרי רבי אליעזר בר' יוסי ראה במו עיניו שהמילים היו רשומים בשיטה אחת?! תירץ הכסף משנה שמה שאמר רבי אליעזר ברבי יוסי: "אני ראיתיו דאע"ג דהלכה כתנא קמא", היינו לכתחילה, אבל בדיעבד ההלכה כרבי אליעזר ברבי יוסי. ובתורה תמימה (שם אות יח) כותב: "וצריך לומר בדעתו שפסק כחכמים, דכיון דלא מצינו שהודו לו חכמים על פי עדות ראייתו, ש"מ דס"ל דאותו הסדר שראה היה כתוב במקרה ולא מעיקר הדין".

אנו למדים מהלכה זו, שתלמידי חכמים לא פוסקים רק על פי מה שעיניהם רואות אלא מהמסורת שקיבלו. החכמים מקבלים במסורת איך לפסוק בהלכה והם נאמנים לה. יסוד זה הוא העיקר בנושאים שכבר פסקו בהם וקל וחומר בעניינים שתלמידי חכמים לא פסקו בהם בדורות על גבי דורות.

זו גדלותו של הגאון רבי אליעזר וולדנברג, מח"ס שו"ת ציץ אליעזר, שעלה למרומים לפני עשור. הוא היה נאמן למסורת שקיבל מרבותיו והיה יכול לשלב אותה עם מציאות חדשה.

הוא היה תלמיד של גדולי ירושלים, הראשון לציון הגרב"צ עוזיאל ורבה של ירושלים הגרצ"פ פרנק, והוא למד בישיבת עץ חיים וישיבת חברון. וגם היה תלמיד של מרן הרב קוק. הוא מכנה אותו "מרן": "ועוד אחרון אני בא אל האי כהנא רבא מרן הגרא"י קוק ז"ל בספרו דעת כהן סי' קנ"ה שהשיב לשואל בפסקניות" (שו"ת ציץ אליעזר ה טו. ועי' ז מח אות יב), וגם מכנה אותו "הרב". כתב הרב אליעזר מלמד: "וסיפר לי הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, שפעם בא אצל הרב אליעזר וולדנברג לשאול ממנו בדברי תורה. בתוך הדברים חזר הרב וולדנברג ואמר כמה פעמים "הרב אמר כך", "הרב אמר כך". שאלו הרב רא"ם: "מי הוא הרב"? השיב הרב וולדנברג: "אתה לא יודע? זה הרב קוק"! (עיתון בשבע – גליון 266 בתור 'רביבים'). וכן נהגו גדולי ירושלים, כמו הגרש"ז אוירבך (ספר רבנו עמ' 98-97) והגרי"ש אלישיב, לכנות את מרן הרב קוק כ"הרב".

הציץ אליעזר גם היה ביחסים מאוד קרובים עם גדולי ישראל בזמנו. הוא כותב לרבנו הרב צבי יהודה בתשובה אם טיול בארץ ישראל הוא בגדר מצוה, וז"ל: "החיים והשלום אל הוד כבוד ידידי וידיד ה' עמו וארצו הרב הגאון הנעלה בנש"ק וכו' מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א. אחדשכת"ר באהבה וכבוד. מכתבו היקר קבלתי, והנני מודה לו על דבריו הנעימים לספרי החדש שביתת הים. דברי הערכה מעין אלה שאני מקבל מגדולי התורה והיראה מוסיפים לי משנה מרץ בעבודתי בקדש בבירורי הלכות המנסרים בעולם מדינתנו המחודשת בסייעתא דשמיא" (שו"ת ציץ אליעזר ד ה פ"ב. ועי' דיון ארוך בעניין בהקדמה לספר קום התהלך בארץ). והגר"א שפירא אמר עליו שהיה גדול הדור (עדות הרב שלמה פרל מהישוב נריה).

ואפשר לראות כמה העריך אותו הגרש"ז אוירבך: "אשה הרה באה לר' שלמה זלמן אחרי שנדבקה באדמת ורצתה לעשות הפלה מחשש לפגם בוולד. ידוע שהרב לא היה מן המתירים בזה, כי חשב שהסיכוי לפגם הוא קטן מאוד, אך כאשר התחיל לדבר עם האשה, ראה שדבריו נופלים על אוזניים ערלות… אמר לה הרב: 'האמת היא, שאני לא כל כך מבין בעניין הזה, אשלח אותך למישהו שמבין יותר ממני, שמו: הרב אליעזר וולדנברג'… האשה הלכה לרב וולדנברג – והגיעה אל המנוחה ואל הנחלה שחיפשה" (עיין שו"ת ציץ אליעזר ט נא, יג קב, יד מג. אורו של עולם עמ' 343 ועי' עוד דוגמות בזה אצל הגרשז"א ב-ועלהו לא יבול ח"ב עמ' צא. ח"ג עמ' רי-ריב). וכן נהג הציץ אליעזר עצמו! סיפר הרב נחום סטפנסקי: "ובדידי הוה עובדא, שניגשתי בשנת תשמ"ג אל הרב אליעזר וולדינברג, ושאלתי אותו האם מותר לי לתרום כליה עבור אחותי שסובלת מאי ספיקות כליות, וענה לי: אל תשאל אותי, אני מחמיר בזה. תיגש אל הרב עובדיה [יוסף] ותשאל אותו על כך. הציץ אליעזר אף טרח להסביר לי באריכות היכן גר הרב עובדיה, וכיצד אוכל להגיע לביתו ברחוב ז'בוטינסקי בשכונת טלביה" (שם).

ב-22 כרכים של שו"ת ציץ אליעזר, וכחבר בבית הדין הרבני הגדול ורבו של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, הג"ר וולדנברג דן בכל דבר הן של הפרט הן של הכלל וכמעט לא היה אבן שלא הרים בהלכה ובאגדה. בבקיאות ובעמקות, הוא מביא מפוסקים אשכנזים וספרדים מכל הזרמים – משימוש בכוס פלסטיק לקידוש ודיבור אחרי ברכת המפיל עד סידור גיטין ומצות ישוב ארץ ישראל. הוא היה מהמומחים הגדולים ברפואה והלכה.

אמנם היו עוד פוסקים גדולים שדנו בשאלות החדשות והמסובכות של ימינו, כגון שו"ת אגרות משה ושו"ת מנחת יצחק, אבל הג"ר וולדנברג גם הצליח להשתמש בהמסורת הנאמנה שקיבל מרבותיו לשאלות הנשכחות במשך אלפיים שנות גלות. הוא כתב ספר "הלכות מדינה" בשנת תשי"ב, ארבע שנים אחרי קום המדינה, הדן בסמכות השופט והמשפט במדינה, כח סמכות השיפוט בזמנינו, משפט המלוכה בישראל, משפטי עונשין, חוקי המדינה אשר תלך לאור ההלכה, דיני המלחמה והצבא הישראלי, בחירות לפי ההלכה, תקנות הציבור ועוד. במילים אחרות הוא כתב ספר על תחית האומה בארצה לפי תורתה, לא באופן מופשט אלא הלכה למעשה. בהקדמת הספר כותב הג"ר וולדנבג: "בשוב ד' את שביתנו כאפיקים בנגב, וזכותו אותנו ברינת הקוצר אחרי הזריעה בדמעה, באתחלתא דגאולה, בתקומת מדינתנו על חלק מאדמת קדשנו עם ממשל עצמי משלנו, אשר למרבה הפלאות גם בגויים יצביעו עלינו ויאמרו: 'הגדיל ד' לעשות עם אלה".

גדולי ישראל מאוד העריצו את הספר. הגרצ"פ פרנק אפילו צירף לספר קונטרס בדבר גיוס נשים. והגרש"ז אוירבך כתב לו: "הנני להודות לו בזה עבור ספרו הנכבד הלכות מדינה ח"ב שקבלתיו בשמחת לב בערב שבת קודש והי' לי לעונג שבת בעייני בו כמה שעות, ואגיד לו נאמנה ששמחתי לראות איך שהוא חופר במעמקים לגלות מצפונים ולמצוא מקורי הלכות". אך היו אלו בעולם החרדי שהספר לא מצא חן בעיניהם משום מבטו החיובי על הציונות ועל הקמת המדינה, והספר הפך לספר נדיר לשנים רבות, אמנם עכשיו הוציאו אותו שוב. וגם היו אלו שפסלו את תשובותיו שו"ת ציץ אליעזר משום ספרו הלכות מדינה. אבל בעל ציץ אליעזר ראה במו עיניו שיבת ציון, בנין הארץ, קום המדינה ומלחמות ישראל, והבין שד' החליט לגאול את עמו, ולכן הוא סידר את ההלכות הנצרכות לכך.

הגרי"ד סולוביצ'יק הסביר שלפעמים בדברים גדולים שנוגעים לכלל ישראל, ד' הוא הפוסק. בעניינים כמו ציצית ותפילין, הפוסקים הם אלו שדנים, אך מהגמרא ביומא (ט ב) לומדים שלפעמים ד' פוסק: שנויה שם מחלוקת בין ר"י ור"ל מי עדיף – עם ישראל בבית ראשון או עם ישראל בבית שני? ר"י אומר – הראשונים. ר"ל אומר – האחרונים. הגמרא אומרת ש"בירה תוכיח". כלומר, בית המקדש (רש"י), שהבירה חזרה לראשונים ולא לאחרונים. לפעמים ההיסטוריה מוכיחה. לפני קום המדינה ה'אגודה' התנגדה להקמת המדינה וה'מזרחי' היה בעד, הגרי"ד סולוביצ'יק אמר שד' פסק שה'מזרחי' צדק. כמו כן, אמר שד' פסק שדעתו שלא לקבל פיצויים מהגרמנים לא הייתה מוצדקת (נפש הרב עמ' פז-פח).

והג"ר וולדנברג גם השתמש ביסוד זה בתשובותיו. הוא פסק שאסור להיכנס להר הבית בזמננו (שו"ת ציץ אליעזר י א אות ט. יא טו), והוא מביא בשם הגאון רבי מאיר אויערבך, מח"ס שו"ת אמרי בינה, שצדקה עשה הקדוש ברוך הוא אשר גדר דרכנו בגזית שלא ליתן ללכת אל הר הבית, שאם לא כן מי יעצור האומר קיים לי כראב"ד (שלדעתו אין איסור כרת בכניסה להר הבית, וראה למעלה דעת מרן הרב קוק שגם לשיטתו יש איסור), כלומר מסר הקב"ה את המקום בידי ערבים כדי למנוע מאתנו לגשת (שם טו לג). כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל, כלל הצריך לפרט ופרט הצריך כלל.

משום גדולותו של הציץ אליעזר, גם בענייני הפרט גם בענייני הכלל, המשלב את מסורת רבותינו עם תחית האומה בארצה, תשובותיו הן נדבך יסודי בפסק הלכה בימינו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים והגאונים.



הגאון הרב אליעזר יהודה ולדנברג- "ציץ אליעזר"

הרב רונן טמיר (מתוך אתר מכון מאיר).


"אשרי האיש אשר יבחר ויקרב לבוא להסתופף בחצרות בית ה', היא ארץ קדשנו, יפה שעה אחת קודם, הוא מרום ישכון, לזכות לבשם את עצמו באוירה הזכה והצלולה ולהחיות את עצמו בטל חרמון שיורד על הררי ציון, הנאצל מאוצרות טל התחיה הגנוזים בגן האלוקים, כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם. ולא לחינם שמו אבותינו מדור דור נפשם בכפם והשליכו נפשם מנגד, כדי לזכות להתהלך לפני ה' בארצות החיים, כי ידוע ידעו כי 'חיי נשמות אויר ארצך, דרור אבקת עפרך ונופת צוף נהרתך'". (ציץ אליעזר חלק ז', מ"ח)
הרב אליעזר יהודה ולדנברג נולד בירושלים בשנת ה'תרע"ה, לאביו ר' יעקב גדליה, שעלה לבדו לארץ ישראל מקובנא שבליטא, ולאמו רחל, בתו של ר' נחום רגוזניצקי, שהיה מראשי ת"ת "עץ החיים". בזמן מלחמת העולם הראשונה, הואשם ר' יעקב גדליה ע"י השלטונות התורכים בריגול לטובת רוסיה, בשל היותו נתין רוסי. כך, בילה ר' יעקב ימים ארוכים במעצר בזמן שבנו בכורו נכנס בבריתו של אברהם אבינו. המוהל היה ר' יוסף חיים זוננפלד, ולתינוק ניתן השם אליעזר יהודה. בהמשך נידון אביו ע"י השלטון התורכי למוות בעוון ריגול, עונש שהומתק בהמשך, לגלות - והמשפחה כולה נאלצה להיפרד מארץ הקודש ולעקור לחאלב שבסוריה. רק לאחר מספר שנים חזרה משפחת ולדנברג לירושלים, והנער אליעזר יהודה השתלב במוסדות התורה בעיר - בתחילה בת"ת "עץ החיים", ומשם לישיבת "חברון". בישיבת "חברון" נודע ר' אליעזר יהודה כמתמיד עצום, כפי שהעיד עליו הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, שחבש לצידו את ספסלי הישיבה.
כבר בגיל תשע-עשרה יצא לאור חיבורו הראשון "דבר אליעזר" ובו חידושים בכמה סוגיות יסודיות בתלמוד. בשנת ה'תרצ"ו, בהיותו כבן עשרים ואחת, נשא לאשה את הרבנית שושנה, בתו של הרב אברהם ורנר, רבה הראשי של נתניה. לאחר מכן כיהן הרב ולדנברג תקופה קצרה כרב המושב כפר ויתקין, ולאחר ששבה המשפחה לירושלים היה מקורב מאד לראשון לציון הרה"ג בן ציון מאיר חי עוזיאל, ונתמנה לראש ישיבת "שערי ציון" שנוסדה ע"י הרב עוזיאל. הקרבה לרב עוזיאל היתה כה גדולה עד שלאחר פטירתו, נבחר הרב ולדנברג להיות מופקד על כתבי הרב עוזיאל במשך יותר משלושים שנה, עד הבאתם לדפוס.
הרב ולדנברג הכיר מקרוב והעריץ ללא גבול את מרן הראי"ה קוק זצ"ל. באחת מתשובותיו הוא מצטט משו"ת "משפט כהן", ומכנה את הרב זצ"ל: "האוהב ישראל הגדול, אשר כל ימיו היו שלשלת ארוכה של צימאון וכמיהה ומסירות נפש להקמת מלכות ישראל בארץ קדשו, מרן הגאון הראי"ה זצ"ל".
בשנת ה'תשי"א נתמנה הרב ולדנברג לדיין בבית הדין האזורי בירושלים, ובהמשך - לדיין בבית הדין הגדול. הוא נודע כמומחה גדול בענייני גיטין, וגם אחרי שיצא לגמלאות נתבקש לסייע ולייעץ בסוגיות מורכבות. לצד מומחיותו העצומה, הפגין הרב ולדנברג רגישות שאין דוגמתה ביחסו לבאים בשערי בית הדין. קשרי ידידות עמוקים היו לרב ולדנברג גם עם הרב עובדיה יוסף זצ"ל ועם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, עוד מהתקופה שבה כיהנו יחד בבית הדין הגדול. בנוסף, כיהן הרב ולדנברג במשך שנים רבות כרב בית החולים "שערי צדק".
גולת הכותרת של הרב אליעזר יהודה ולדנברג היתה שו"ת "ציץ אליעזר", המונה יותר מ-20 כרכים, ועוסק במגוון עצום של נושאים, ובפרט בענייני רפואה והלכה. היקף התשובות בסוגיות אלה הוא עצום, בבקיאות מדהימה ובבירור יסודות ההלכה, ולכן אך טבעי הוא שספריו היו לאבן יסוד בעולם ההלכה במציאות החיים המתחדשת בדורות האחרונים.
בנוסף, חיבר הרב ולדנברג חיבור בן שלושה כרכים בשם "הלכות מדינה", בו הוא מברר ביסודיות סוגיות הקשורות להנהגת מדינת ישראל ע"פ התורה. בהקדמת הספר הוא כותב: "בשוב ה' את שביתנו כאפיקים בנגב, וזכותו אותנו ברינת הקוצר אחרי הזריעה בדמעה, באתחלתא דגאולה, בתקומת מדינתנו על חלק מאדמת קדשנו עם ממשל עצמי משלנו, אשר למרבה הפלאות גם בגויים יצביעו עלינו ויאמרו: 'הגדיל ה' לעשות עם אלה'".
שמחה גדולה שמח הרב ולדנברג על תקומת מדינת ישראל, ובהקדמתו ל"ציץ אליעזר" חלק ג', כתב בין השאר: "התהילה והתפארת לחיילנו הגיבורים אשר חרפו נפשם להילחם כאריות לכיבוש ארצנו הקדושה מידי זרים ולכינון מדינתנו... וזכו בעזרת ה' להיות שליחי ההשגחה העליונה להוציא לפועל את השליחות ההיסטורית הזאת... בטחוננו רב, שכשם שזכינו לניסי ה' גדולים ונפלאים בקימום המדינה, אשר מעולם לא פיללנו שנזכה לראות בדורנו זה- כן נזכה בעזרת ה' לראות בקרוב בגאולתנו השלימה, בביאת משיח צדקנו".
בין השאר, עסק הרב ולדנברג בהרחבה גדולה גם במצוות ישוב ארץ ישראל בזמן הזה, והוכיח כי מצוה זו זכתה למשנה תוקף עם הקמת מדינת ישראל. לאחר שהוא מביא את דברי החת"ם סופר על מצוות עבודת הקרקע בארץ ישראל, מוסיף וכותב: "הדברים כשלעצמם אשר משמיענו בזה החתם סופר, הרי נפלאים מאוד ומסולאים בפז, ונדמה שחובב ציון גדול ביותר שבמציאות לפי המושג בדורנו, שהוא עם זה יהודי חרדי - לא היה מעיז להעלות על דעתו, ומכל שכן להוציא מפיו דברים כאלה... ואם אנו שומעים בכל זאת כדברים האלה מפורש יוצאים בקדושה ובטהרה מפי... רבן של ישראל החת"ם סופר- הרי יש בהם בהרבה לאין ערוך להוסיף עז ועצמה, עידוד ונוחם בידי אחינו החרדים לדבר ה', המתאגדים באגודות במטרה להיאחז על אדמת הקודש לעבוד את אדמתה ולהוציא פרי הילולים" (ציץ אליעזר חלק ז', מ"ח).
ביום ל' מרחשוון ה'תשס"ז, השבוע לפני 7 שנים, נסתלק הגאון הרב אליעזר יהודה ולדנברג לבית עולמו, והוא בן 91 שנים. אשתו שושנה, ובנו יחידו שמחה בונים, נפטרו עוד בחייו. הוא הותיר אחריו משפחה מפוארת, נכדים, נינים, ובני נינים.
הגאון הרב אליעזר יהודה ולדנברג, בעל "ציץ אליעזר". זכותו תגן עלינו, אמן.




מעוניין לקבל מידע נוסף אודות מוצר זה? שאל אותנו הוסף לסל

אוצר הספרים - החנות הזולה ביותר לספרי הקודש שלך! אצלינו תהנו מ: אדיבות, זריזות,שירות טוב ומחירים זולים. צלצלו והזמינו עכשיו  074-703-71-71
ספרי קודש, ספרי יהדות, ספרי קודש בזול, ספרי הרב עובדיה יוסף, חנות ספרי קודש, מכירת ספרי קודש