ספר 'אוצר החיים' לרבי יצחק דמן עכו אשר נדפס לראשונה מזה כ-700 שנה.
הספר הינו פירוש על ספר היצירה ועל פרקי דר' אליעזר.
__________________
רבי יצחק בן שמואל דְּמִן עכו (ארץ ישראל שנים ה'י-ה'ק 1250–1340), נחשב לאחד מגדולי וחכמי העיר עכו בדורו. התפרסם בין היתר בזכות מחקר ההתחקות שלו על מקורותיו של ספר הזוהר, שהופץ לראשונה בזמנו על ידי רבי משה די ליאון, המתואר בספר יוחסין השלם. חיבר ספרים רבים, אך רובם הגדול לא נדפס.
רבי יצחק דמן עכו נולד בארץ ישראל בשנת ה'י (1250) לחכם בשם רבי שמואל. רבו המובהק היה רבי שלמה בן שמואל צרפתי הקטן (Petit) מעכו. התגורר בעיר עכו, שבאותה תקופה נחשבה כעיר החוף החשובה ביותר בארץ ישראל, ופעלה בה קהילה יהודית חשובה ומשגשגת, ונחשב בין גדולי חכמיה. יש המחשיבים אותו כתלמיד חבר של הרמב"ן, אך הדבר מסופק[1]. יש המונים כרבו גם מקובל בן אותו דור, בשם רבי אבנר (ראה אשכול, אנציקלופדיה ישראלית, כרך א עמ' 287).
כשנכבשה העיר עכו על ידי אלאשרף מלך מצרים בשנת ה'נא (1291) ורוב תושביה היהודים והנוצרים נהרגו או נלקחו בשבי, היה רבי יצחק בין השבויים. לא ברור באיזו מדינה השתחרר ונפדה משביו, אך קיימות עדויות על הימצאו בשנת ה' סא (1301) באיטליה, ובאותה שנה עקר מאיטליה ונסע לספרד כדי להתחקות אחר מקורו של ספר הזוהר שהתגלה בזמנו. השתקע בנווארה שבספרד[2], שם חי עד יומו האחרון, ובה נפטר בשנת ה'ק (1340) והוא בן תשעים שנה.
חיבר ספרים רבים אך כמעט ולא נדפס מתוכם דבר. ספרו האחד הוא ספר מאירת עיניים ובו ביאר את סודותיו של הרמב"ן בפירושו על התורה. נדפס במלואו לראשונה בירושלים (שנת תשל"ה, 1975), ובמהדורה מדעית על ידי עמוס גולדרייך בשנת תשמ"א (1981). ליקוטים מספר זה פרסם עוד קודם לכן אהרן ילינק בסוף ספר דרשות הרמב"ן. רבי חיים ויטאל בחיבורו "מגילת ספר" מביא כמה עניינים מתוך ספר זה.
החיד"א כותב כי הראה לו חכם אחד בכתב היד של החיבור מאירת עיניים, ובו הוא מביא דברי ספר כתר שם טוב שכתב הרב שם טוב בן אברהם גאון (מחבר ספר "מגדל עוז" על משנה תורה לרמב"ם) והוא כותב עליו ביטויים חריפים. החיד"א מעיר כי מוזר הדבר שרבי יצחק דמן עכו שהיה בן דורו וחברו של הרמב"ן, מביא מדברי רבי שם טוב שהיה תלמידו של הרשב"א, תלמידו של הרמב"ן[3].
בספר זה (בפרשת וישלח), תוך שהוא מאריך בגנות הפילוסופיה, הוא מביא אגדה ששמע מפי רבו, רבי שלמה הצרפתי, על אריסטו שחיזר אחרי אשתו של אלכסנדר מוקדון, והיא ניאותה אליו בתנאי שתרכב עליו כסוס, וכך הייתה רוכבת עליו עד שבא בעלה וראה את המעשה, שהוביל בסופו של דבר למותו של אריסטו.
כמו כן חיבר ספר מוסר, המצוטט רבות על ידי רבי אליהו די וידאש בספרו "ראשית חכמה". כן חיבר ספר היסטוריה בתולדות דברי הימים וספר בתורת הקבלה. שלושת ספרים אלו אבדו, וציטוטים מתוכם מובאים בספרים שונים שבדפוס ושבכתבי יד. כינוי בכתבי יד רבים הוא 'הידו"ע', ראשי תיבות של "הרב יצחק דמן עכו".
החיד"א כותב עוד שראה קונטרסים בכתב יד ממנו, ובהם תיאור של פעולות שהיה עושה על ידי חכמת הצירוף, והיו באים אליו מלאכים ומגלים לו סודות ופעולות. אחרי הסבר קצר על מהות חכמת הצירוף הזו (מבית מדרשו של המקובל רבי אברהם אבולעפיה), כותב החיד"א שרבי יצחק קיבל מרבותיו את חכמת הצרוף והיה בקי בה ולכן היו באים אליו מלאכים ומגלים לו הפעולות, ולעומת זאת חכם מופלג בדורו של החיד"א, רך בשנים, למד מזקן מקובל חכמת הצרוף ונשתמש בחכמה זו לצרכיו ומת בדמי ימיו.
רבי אהרן קוידאנובר כותב בספרו "ברכת שמואל" (פרשת מטות) שבנו רבי צבי הירש (מחבר ספר "קב הישר") מצא בעליית הגג של ביתו בעיר ורנקבורט חיבור בכתב יד של ליקוטים מדברי רבי יצחק דמן עכו.
חיבר גם פירוש לספר יצירה, שנדפס על ידי גרשם שלום בקריית ספר (לא, עמודים 379–396).
בספרו 'אוצר החיים', המהווה יומן מיסטי של חוויות אקסטטיות, מפרש רבי יצחק דמן עכו בן המאה ה-13 את תורת השמיטות הקבלית, שלפיה העולם קיים 6,000 שמיטות, כלומר 42,000 שנה. על פי הפסוק "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור"[4], חישב רבי יצחק דמן עכו את גיל העולם לפי הנוסחה 42,000*365*1,000.[דרוש מקור] התוצאה, 15.33 מיליארד שנים, קרובה להערכה המודרנית על גיל היקום, כ־13.819 מיליארד שנים. (ויקיפדהי).