ראיון אודות הספר עם הסופר גדי פולק באתר
https://www.shvirega.co.il/
ספר חדש של גדי פולק הוא חגיגה. יש משהו איכותי חדש לקנות לילדים (ולהורים שלהם...), לכן כבר לדמי חנוכה קניתי את "סיפורו של בית" לילדים שלי.
הספר טלטל אותי. הסיפור של הבית, הוא סיפור המשפחה היהודית שהתגוררה בו. משפחה שנזרקת לתוך עולם אפל של שואה, ייסורים ומוות, הבית שסופג את הכל בדומיה, והנכד שחוזר אליה עם שבט שלם ומפואר, ענף בודד שנהיה לאילן רב פארות -
הסיפור הזה הוא הסיפור של המשפחה שלי. משפחה של ניצולי שואה מכל הצדדים.
הוא הסיפור של עם ישראל כולו, שניצול פעם אחרי פעם מייסורים, פוגרומים, מסעי צלב, עלילות דם, חורבן נורא של יהדות אירופה - ונעמד שוב ושוב לתמונה אדירה של עם שלם שנובט כל פעם מענפים בודדים.
וזה גם סיפור המשפחה של גדי פולק.
הסיפור האמיתי שמתחיל בבית של סבא רבא שלו, הרב שמעון יוסף פולק, תלמיד חכם שחי בהונגריה, ומסתיים עד לענפי המשפחה של פולק עצמו, שגם הוא חלק מהתמונה של השבט שנבט מהענפים שניצלו.
סיפורה של משפחה. סיפורו של בית.
מהיכן נבע הרעיון לספר?
"הרעיון של הספר נולד אצלי לפני תקופה ארוכה, הוא חיכה בהקפאה. במשך שנים אספתי סיפורים על השואה, ושמעתי הרבה על הרקע של השואה במשפחה שלי.
הגורם המזרז נבע מהביקורים שלי בחנויות ספרים חרדיות. אני מסתובב שם ורואה את כל ספרי הקומיקס על השואה ועיניי כלות, אני מסתכל איך הספרים האלו נמכרים ולא מאמין. בעיני הספרים האלו הם עיוות של סיפור השואה, של מה שהיה, הם מספרים את הסיפור בצורה הלא נכונה. הם מחזקים את הטענה של הציונות שכח מתבטא בניצחון גופני, בניצחון של שרירים ושל חוזק. כביכול זאת התשובה שלנו למעשי הנאצים, כאילו זאת הנקמה. או שהם עושים מהשואה סיפור מצחיק, היתולי. סיפור של אקשן.
אמר לי המוכר בחנות שהוא סיפר לבן שלו את קורות הסבא שלהם בשואה, והילד אמר: 'חבל מאד שלסבא לא היה את הקוף שהציל יהודים, כמו בקומיקס שקראתי'. ככה מעוותים את הסיפור... כל המצב הזה מאד כאב לי והחלטתי לתת את התגובה שלי, תשובת המשקל למצב. לשנות אותו אני לא יכול, לפחות להביע את המחאה שלי. והמחאה שלי היא הספר הזה - סיפורו של בית, הספר הזה לא מסחרי וגם לא רווחי בעיניי, הוא נועד כדי להציג את הצד הנכון של הסיפור".
מה הרקע לסיפור?
"הבסיס לסיפור הוא סיפור המשפחה שלי, עליה מסופר בספר. שיניתי חלק מהפרטים כדי לא להפוך את הספר לארוך מדי. זה עולה הרבה כסף, וגם מלאה את הקוראים, לכן לקחתי אפיזודות שונות מתוך סיפור המשפחה שלי וחיברתי לסיפור אחד. הקטנתי לדוגמה, את מספר הילדים מאחד עשרה לשש, ומתוך ארבעה ששרדו סיפרתי רק על אחד ששרד.
הסיפור מסופר על סבא רבא שלי, רבי יוסף שמעון פולק שחי בהונגריה, טרנסילבניה של אז. סבא שלי, בנו, לא שרד את השואה, אבא שלי היה בן שלוש, והוא שרד עם אחותו כי הם הוכנסו לבית יתומים".
למה הסיפור מסופר דרך הבית?
"במקור תכננתי לספר סיפור בלי מלל, רק להראות תמונות. אבל חלק מפרטי הסיפור היינו חייבים להסביר ולכתוב, לדוגמה השיחה עם הרופא כשהבן הבכור נולד. הרופא מציע שיעזבו אותו לנפשו כי הוא לא ישרוד, ואגב, גם הפרט הזה אמיתי. כך אמר הרופא לסבא שלי, והילד, כמו בסיפור, ניצל וחי בעקבות הטיפול המסור של ההורים שלא שעו לדברי הרופא. בספר, חדי העין ישימו לב שעד סוף החורף הרופא עצמו מת, ואכן כך היה. הרופא שחשב שהוא קובע חיים לכל חי, מת בסוף. והילד ניצל…
מכיון שהתכנון המקורי היה שרק התמונות ידברו בלי מלל, החלטתי שגם אם צריך מלל, נעשה אותו במינימום הנצרך. לכן בחרתי בבית, שהוא יספר את הסיפור.
מי שיתבונן ישים לב שהבית די ניטרלי, הוא כמעט לא מביע דעה על מה שקורה סביבו, אפילו שיש זוועות הוא לא מוחה. הוא רואה את המשפחה היהודית, את הנאצים, את הרוסים, וכמעט לא מוסיף מילה אישית. הוא מציג רק את מה שהוא רואה, הוא פשוט בית. זה גם חלק מהעניין, לתת לקורא להבין לבד, לקלוט בעצמו את ההתרחשות, בלי להכניס את הכפית לפה. להתבונן".
לאיזה גיל אתה מייעד את הספר?
"הספר מיועד לנוער ומעלה או לילדים בוגרים מאד, ילדים קטנים לא יכולים להבין את העומק".
מה כללה העבודה סביב יצירת הספר?
"עשיתי עבודת מחקר, עברתי על מאות תמונות לפני שהתחלתי לצייר בפועל; תמונות של סוגי הבתים בהונגריה, שך הביגוד המקומי בזמנו, תמונות מדים של הצבא הגרמני והרוסי, של סוגי הנשק, טנקים, הקפדתי שזה יהיה מדויק".
רואים את ההשקעה. גם אם אותנו לא מעניין בדיוק איך היה נראה בית הונגרי טיפוסי, האותנטיות שעולה מתוך הספר מעידה על המהימנות שלו.
הנקמה האמיתית
בספר יש המון פרטים נסתרים שהקורא אמור לגלות, למה?
"אחרי ה'אידישע קאפ', אנשים מצפים שלספר שאני מוציא יהיה עומק, יהיו משמעויות נוספות, לא דפדוף שטחי של ציורים יפים וגמרנו... אנשים מצפים שעל חלק מהדברים צריך לשבת ולחשוב. כך לדוגמה ניתן לראות את הקופסה הצהובה עם כתבי היד של האבא, שהוא מייצג את הדמות של הסבא רבא שלי, שכתב במסירות במשך שנים חידושי תורה, ובאחת התמונות רואים נאצי שמשליך את חידושי התורה לתוך האספלט, והם נהפכים למרבה הכאב לחלק מהכביש. את הסיפור הזה שמעה המשפחה מכומר מקומי אחרי השואה - ואת כל זה הקורא מבין לבד".
מה היו חידושי התורה של הסבא רבא?
"היו שם 26 כרכים של הספר שהוא כתב במשך השנים, ביאור על כל חלקי השולחן ערוך, הספר נקרא "ראשי בשמים". הסבא, רבי יוסף שמעון פולק, הספיק להוציא כרך אחד שלו לפני השואה, ולאחרונה הוא יצא במהדורה מחודשת".
הסבא רבא, רבי יוסף שמעון פולק הספר שכתב הסבא: "ראשי בשמים"
מה המטרה שלך, עם איזה תובנות אתה רוצה שהקורא יצא?
"המטרה שלי לשדר מהי הנקמה האמיתית - הקמת משפחה שומרת תורה ומצוות, המשך קיום עם ישראל. הנקמה שלנו היא לא יהודים שרצים ביער ונלחמים נגד טנקים, זאת לא השקפתנו. הנאצים רצו להשמיד את הקיום של עם ישראל, ובזה אנחנו נלחמים מדי יום. כל המשפחות שקמו מאפס, שהמשיכו את עם ישראל במסירות הם מסמלים את הנקמה.
אגב, במשפחה שלי הנקמה הזו כמעט ולא קרתה, לאבא שלי לא היה שום סיכוי לשמור תורה ומצוות. הוא הוכנס לבית יתומים בגיל שלוש ביחד עם אחותו שהייתה בת שבע, היא קצת זכרה את ההורים ואת התאריכים ומעבר לזה הם לא ידעו כלום. אחת הדודות של אבא שלי חיפשה צאצאים מהמשפחה במשך עשרים שנים, ורק אז היא מצאה את אבא שלי ברוסיה. אבא שלי גדל כאתאיסט ברוסיה הקומוניסטית, זה נס שהוא זכה בכלל להתחתן עם יהודייה".
לאורך הספר הבית עובר שינויים. אחרי שעוזבים היהודים מגיעים הגרמנים, הרוסים, ולבסוף זוג הונגרי. למה מעניין אותנו מי עוד גר שם?
"המטרה שלי היא לספר את הסיפור, ובד בבד להראות איך כל קבוצה הזיקה ליהודים בדרכה שלה. הנאצים הרגו את היהודים, הרוסים הורסים את בית הכנסת, ההונגרים לקחו את הבית לעצמם, שיפצו אותו, ולא נתנו לבן שחזר להיכנס. כמובן שאיש לא החזיר את הרכוש הגזול. היה לי אפילו רעיון לשלב בסוף את האהדה של העולם לסיפור של הפלשתינאים, שזאת הצורה המודרנית של שנאת ישראל, אבל החלטתי שזה יהיה יותר מדי פוליטי…".
למה הספר בנוי בצורה של אותה תמונה כל הזמן?
"יש לי עוד ספרים כאלו: פורים שפיל, 'סוף מעשה', גם בספר 'מאפילה לאורה' הכל מצויר באותה זווית. המטרה בספר הנוכחי להדגיש שהבית כמעט ולא משתנה, ולהראות איך כל כל דייר מוסיף ומשנה את האופי של הבית לפי המצב. כל אחד מתאים את הבית לעצמו, ורק הבית חולם על הזמנים הראשוניים. המציאות כמעט לא משתנה רק בני האדם יוצקים לתוכה את העולם שלהם. מבחינת עבודת הציור שלי מתוך 21 רקעים לבית, ציירתי 17 סוגים שונים. כל הפרטים וגם התאורה מתחלפת כל הזמן, הדבר היחיד שנשאר קבוע הוא בית העלמין, רק הוא לא עובר שינוי".
לסיום מוסיף פולק עוד כמה מילים שמשקפות את המסר אותו חשוב לו להעביר:
"הטענה שהיהודים בשואה לא תמיד ידעו לאן לוקחים אותם ולכן הם לא נלחמו בשוביהם, נכונה באופן חלקי. בספר מדובר על יהודי הונגריה, רובם כבר שמעו על הזוועות. אנחנו רואים בספר שהאבא עוקר את המזוזה מהמקום שלה, ויש הלכה שאסור לעקור מזוזה אלא אם אתה יודע שיהודי לא יגור שם. כלומר האבא יודע שהם לא יחזרו ושאף יהודי לא יחזור! הם יודעים שהם הולכים אל הסוף, רק אין מה לעשות, זאת גזירה מהשמיים. גם מרד גיטו וורשא עזר לנאצים לחסל את היהודים מהר יותר.
הנקמה הכי חזקה ושורשית היא להקים דור חדש, להמשיך את קול היהדות והתורה בעולם. הנאצי שם, שזרק לאספלט את הכתבים של סבא שלי לא עשה את זה במקרה, זה ביטוי של שנאה לנצחיות של עם ישראל, לאוצרות שלו. לכן דור חדש של כותבי חידושי תורה הם הנקמה שלנו".
