סט עוז והדר ג' כרכים / ר' שמואל אלבאז. חידושין על התורה, הש"ס, ועל פרקי אבות מאת ר' שמואל אלבאז זיע"א חברו של האור החיים הקדוש. כרך א': חידושיו על התורה 336 עמ'. כרך ב': חידושיו על הש"ס 642 עמ'. כרך ג': פרקי אבות ליקוטים ומפתחות 252 עמ'. רבי שמואל אבן אלבאז (רשב"א; ה'תנ"ז (1697) - ה'תק"ט (1749), היה רב, פוסק, דיין, מקובל, דרשן, משורר ופייטן. מחכמי מרוקו במאה ה-18. נולד בפאס לרב יצחק, שארבעה טורים שגורים על לשונו[1]. משפחתו, משפחת אלבאז הייתה מהמיוחסות שבמשפחות מגורשי ספרד, שגורשה שנית בשנת 1667 על ידי המלך מולאי ראשיד, שסילק את יהודי חבל סוס מעריהם, ומשם נדדה המשפחה לפאס. בהיותו כבן חמש, נפטר אביו רבי יצחק[2] והוא נותר לבדו. אך כל זה לא מנע ממנו לשקוד ולהשתלם בתורה, עד שהוכר כראש ישיבה שהעמיד תלמידים חשובים. ככל הנראה רבו המובהק היה רבי יהודה בן עטר[3]. בכתביו הוא מזכיר רבות חכם עלום שאותו הוא מכנה מורי שיחיה בלי לפרט את שמו. אך ככל הנראה מהשוואת כתבים, כוונתו לרבי שלום אדרעי חבר בית דינם של רבי יהודה בן עטר ורבי יעקב אבן צור. נשא לאשה את בתו של רבי יהודה עוזיאל. חייו האישיים היו קשים ביותר. נולדו לו כשישה עשר ילדים אך רק אחד מהם שרד, בנו רפאל עובד. בגיל עשרים נשא לאשה את הרבנית רבקה בתו של רבי שם טוב הכהן, שנהרג על קדוש ה' יחד עם אחיו רבי משה הכהן[4]. אבי חותנו, רבי נחמיה הכהן, היה מלומד יהודי מעשירי העיר פאס וממנהיגיה. בחצר משפחת החותן, התקיים בית כנסת שבו הרביצו תורה חכמי המשפחה, לאחר הריגתם ירש בן אלבאז את המקום והקים בו ישיבה שבה לימד תלמידים[5]. ישיבתו נחשבה ככזו שמכשירה רבנים, ומכל רחבי מרוקו נדדו אליה תלמידים רבים. ביניהם הוכרו לימים רבי יוסף בן סאמון, רבי אברהם מנסאנו ואחיו רבי אליהו מנסאנו, רבי שם טוב אבן אמוזג, רבי אליהו צרפתי, רבי שם טוב גבאי ועוד. באותה תקופה נאלץ ידידו רבי חיים אבן עטר לברוח מעיר מולדתו סאלי ובא לפאס. כאן פגש לראשונה את אבן אלבאז והחל ללמוד בישיבתו. לימודם של השניים הניב את חיבורו של אבן עטר פרי תואר כפי שהוא מעיד בפתיחת ספרו: "והמתקתי סוד עם רב ועצום, יחיד בדורו, גדול הרבנים, חכם החכמים, הדיין רבי שמואל בן אלבאז, ה' ירומם כסא תורתו, אשר לבש מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. ולא הרימותי ידי לחתום על דברי אלא אחר הסכמת הרב הנזכר; והוא אשר אני מזכיר לפעמים בשם 'אחי הרשב"א'. כעבור תקופה קצרה, נבחר אבן אלבאז לכהונה ציבורית נחשבת, כשהצטרף כדיין בבית הדין לצד רבי יהודה בן עטר ורבי יעקב אבן צור. בתפקידו זה הוכר כגדול הפוסקים מקרב רבני מרוקו באותה העת. הוא גם הנהיג את קהילת פאס ודאג להקפדות הלכתיות בפרהסיה הציבורית. במסגרת פעילותו, היה מתייצב בעצמו מדי שנה בחצר בית הכנסת הפרטי שלו, והיה עורך בעצמו הגעלת כלים לכל בני העיר. ושלושה ימים לפני חג הפסח, היה מוציא כרוז לזרז את בני העיר להכשיר את כליהם אצלו[6]. ודקדק חד קדוש בדרא, אחי נועם, אשר בו מצאתי נחת רוח בתורה וביראה בהיותי בעיר פאס, ה"ה כמוהר"ר שמואל בן אלבאז יצ"ו, גדול המערב . כך גם בסימן לב (ס"ק ו'): חד רחימא דקודשא בריך הוא, חד בדריה, ה"ה הרב כמוהר"ר שמואל בן אלבאז יאיר נרו . וכך בעוד מקומות רבים (סי' לב ס"ק טו; סי' לה ס"ק יב; סי' לה ס"ק יד; ובסימן לו ס"ק ט'). עדות נוספת כותב רבי חיים יוסף דוד אזולאי בספרו הביבליוגרפי שם הגדולים (בערך הספר 'עז והדר':) ושמעתי מתלמידיו ותלמידי תלמידיו את כל תקף גדולת הרב מר שמואל הנזכר בעומק העיון ישר ובהוראה ותלמודו שגור ומסודר בפיו. והרב המופלא ח"ק מהר"ח ן' עטר בס' פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א. ונח נפשיה דרב בן נ"ב שנה כשמואל הרמתי וכדומה שהיה שנת תק"ט