מידע נוסף
כתבי הסבא מקלם - חנוכה ופורים.
ספר 'כתבי הסבא מקלם' - חנוכה ופורים. הסבא מקלם היה מגדולי תלמידיו של ר'
ישראל סלנטר ומראשי תנועת המוסר אשר התוודה דרך מיוחדת לדורות רבים בהנהגת
האדם ובדרך לימוד התורה.
רבי שמחה מרדכי זיסקינד זיו (תקפ"ד, 1824 – ח' באב תרנ"ח, 26 ביולי 1898),
היה מגדולי תלמידיו של רבי ישראל סלנטר ומראשי תנועת המוסר, עמד בראש
ה"תלמוד תורה" בקלם. התפרסם בכינוי "הסבא מקלם".
שמה של אסכולת קלם בתנועת המוסר יצא למרחוק, בעיקר בשל אחד הנושאים
המרכזיים שלה, והוא הדרישה הקיצונית לסדר, משמעת עצמית מוחלטת, ויושר
קיצוני.
בקלם לא היה מושג של הפסקה בלימוד, איחור כלשהו, או הסחת הדעת לדברים
אחרים. דוגמאות רבות מספור מספרות על כך. מסופר על רבי שמחה זיסל שבעת שישב
בחדר לימודו ביקש סוחר עשיר ועז-פנים להיכנס אליו, ודפק בדלתו עד שנעו
אמות הספים של הבית, אולם רבי שמחה כלל לא הבחין בכך, מאחר שהיה שקוע
בעיונו.
סיפור הממחיש את הדרישה למשמעת בישיבת קלם, מסופר על תלמיד שהורחק מהישיבה
למשך שבוע כקנס על כך שהסב את ראשו אינסטיקטיבית לכיוון החלון כאשר עבר שם
ברעש רכב מכבי-האש. בישיבה לימדו את החניכים שלא לבצע שום פעולה, ולו הטיית
הראש, מבלי מחשבה תחילה.
מסופר גם שמטבע בשווי גרוש היה מונח בבית המדרש בקלם על החלון במשך שישים שנה עד השואה, מבלי שאיש יסיטנו ממקומו.
את הדרישה לסדר השריש רבי שמחה זיסל עמוק בתלמידיו. שנה אחת, בליל
יום-הכיפורים, התמקד בדרשתו על כך שנטלת המים לא הייתה במקומה. פעם אחרת
כינס את כל תלמידי הישיבה לשיחת מוסר מאחר שאחד התלמידים נעל את הערדליים
שלו הפוכים. בחוסר סדר קל ראה רבי שמחה זיסל את שורש הפגמים הנפשיים.
נקודה מרכזית נוספת שהדגיש רבי שמחה זיסל הייתה "גדלות האדם". גישה זו
פותחה בעקבותיו בידי תלמידו רבי נתן צבי פינקל והייתה לסימן הייחודיות של
אסכולת סלבודקה. בקלם הדגישו את חשיבותו של התלמיד, לא על ידי גאווה, אלא
בהכרת ערך עצמו. על ידי הכרת ערך עצמו, גרס רבי שמחה, יבין התלמיד את
התפקידים המוטלים עליו, ואת גודל האחריות הרובצת עליו. תלמידי קלם היו
לבושים תמיד במיטב האופנה, ורבי שמחה נהג לומר שבן-תורה שמזלזל בלבושו מחלל
שם שמים. בגישתו זו, היה חלוק על ידידו רבי יוסף יוזל הורוביץ, "הסבא
מנובהרדוק", שגרס כי השפלת האדם את עצמו תביאו לעשיית רצון ה' בלי חשבונות
ולהכרה שכלית שלמה.
