דרכי התלמוד,ספר דרכי התלמוד ר' יצחק קנאפטון,דרכי התלמוד ספר,מגוון ספרי קודש וספרי יהדות במחירים ללא תחרות כנסו כעת לאוצר הספרים-הפצת ספרי קודש, ותיהנו ממחירים מפתיעים ושירות אדיב
מוצרים מומלצים
אחרונים שנצפו

דרכי התלמוד / ר' יצחק קנאפטון

35.00 ₪
הוסף לסל
מק"ט: 78798765456765
זמן אספקה: 5 ימי עסקים
סוג מוצר: חדש

 
דרכי התלמוד / ר' יצחק קנאפטון
דרכי התלמוד / ר' יצחק קנאפטון
תיאור הספר
דרכי התלמוד / ר' יצחק קנאפטון.

רבי יצחק בן יעקב קנפנטון (ה'ק"כ, 1360 - ה'רכ"ג, 1463), מגדולי חכמי ספרד בדור שלפני הגירוש, היה ראש ישיבה, מקובל, רופא, מתמטיקאי, ואיש ציבור.
ספרו היחיד שהגיע לידנו הוא דרכי התלמוד העוסק בכללים ללימוד סוגיות התלמוד באופן שיטתי ומסודר. כללים אלו יושמו , הלכה למעשה, בישיבתו של רבי יעקב בירב בצפת במאה ה-15.

מסורות בתורת הקבלה נמסרות בשמו על ידי מקובלים מאוחרים, אך רעיונותיו הקבליים לא נשמרו בכתב.


מתוך אתר דעת:

'דרכי התלמוד' נדפס בפעם הראשונה בקושטא בשנת רע"ה (1515) וכן בויניציאה בשנת שכ"ה (1565) במהדורה שלמה יותר. בדפוס מנטובה שנ"ג (1593), הספר נקרא 'דרכי הגמרא'10. וכן באמשטרדם בשנת תע"א (1711). מהדורה מוערת ומתוקנת יצאה לאור בוויין ע"י הר' אייזק ווייס בשנת תרנ"א (1891)11. הנ"ל מתאר אותו כ"ספר שעשה הגאון הרב המובהק החכם הכולל השלם, כמהר"ר יצחק קאנפנטון תנצב"ה. להורות התלמידים הדרך ילכו בה בלימוד, וללמדם דעת קדושים חכמי הגמרא והמפרשים". ספר זה מכיל בסך הכל עשרים דף והוא שיטה מתודולוגית ללימוד התלמוד. יש אומרים שהוא פרי ההרצאות המתודולוגיות שנשא ר"י קנפנטון, ונרשמו בידי התלמידים, כל אחד לפי דרכו, וקובצו מאוחר יותר, והכל בגלל דבריו המקוטעים, החזרות והדילוגים מעניין לעניין12.

הספר מחולק לשני חלקים מובחנים ומשולבים זה בזה. החלק הראשון מציע ללומד להפנים אקסיומות שבלעדיהן לא יוכל להיכנס לעולם התלמוד. בחלק השני נערכה טכניקה פרשנית של התלמוד והנחיות לימודיות שבהן טמון חידוש מתודולוגי רב13.

3. שיטתו: 'שיטת העיון'14
במשך דורות רבים, לא נכתבו ספרים על מתודולוגיה של הוראת התלמוד15. מאז, ועד התקופה המודרנית, לא ידוע לנו על ספרים העוסקים בתחום הזה.

ספרו של הר"י קנפנטון - ספר דידקטי פר-אקסלנס - בא כדי למלא פער נוקב16: שיטתו סוטה משאר מחברי כללים תלמודיים בכך שאינה מלמדת את התלמיד רק כללים ואוצר המילים אלא נותנת לו הדרכה מתודולוגית17 כדי שיוכל לארגן את הידע המוצג בפניו במטרה לעיין עיון עצמאי בכל קטע תלמודי שהוא. הכנה זו חיונית בהחלט כדי שהלומד יראה במבט כללי - והוא העיקר בלימוד העיוני בתלמוד - את הקטע הנלמד לפני שייגש לעיון הנקודתי.

כדי להגיע לרמה זו, שיטתו מפתחת שלושה מימדים:
א. עיון מֵרבי בסוגיה כדי להבין כל פרט ופרט של לשונה וסברתה, לחקור כללי הסגנון והלשון (דיוקים, העדרים, חיבורים) 18ולחפש אחרי הסיבה העמוקה של דבר19. לשון אחר: אין להסתפק בפירוש מסוים אם אינו תואם למילים ללא דוחק.
ב. שימוש בקנונים ובמושגים מתורת ההגיון בפרשנות התלמוד20.
ג. פיתוח היכולת הפרשנית העצמאית של הלומד, לרבות היכולת להבין מה עשוי להיות פירוש נכון בסוגיה ומדוע21.

שיטת ר"י קנפנטון משרתת את הלומד לא רק בלימוד המשנה או הגמרא, אלא גם בלימוד רש"י22 ורמב"ן23 שחיברו את פירושיהם על פי כללי התורה שבעל פה. לפי מיטב ידיעתנו, הוא הראשון שנתן כללים לעזרה בעיון בדברי הראשונים.

4. ניתוח מתודולוגי של הספר 'דרכי התלמוד':
1. כללי הכנה:
בתחילת חיבורו, ר"י קנפנטון קובע ששיטתו נושאת פירות אך ורק אם התלמיד ימלא ארבעת התנאים אלו:
א. ההתמדה: "... אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד... השתדל בזריזות וחריצות פעם אחר פעם" מבחינת "ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו". אכן, ההתמדה מביאה לידי חידוש.
ב. ההשתדלות והחריצות: "... ההשתדלות והחריצות בכל דבר הכרחי אי אפשר בלתו...".
ג. קריאה בשמחה ובקול רם: "בראשית, תקרא בשמחת לבב, פעמיים או שלושה, הלשון בקול רם"
ד. סייעתא דשמייא: "צריך גם לבקש רחמים שיסייעוהו מן השמים. ואל יאמר 'כוחי ועוצם ידי'"24

2. הבנה עמוקה של כוונות בעלי הדין:
כדי להבין היטב את דברי המתדיינים, ר"י קנפנטון דורש מהלומד בכל עיון שהוא,
א. להעמיד את דברי חז"ל על סברות המתקבלות על הדעת, כי אין ספק שלכל אחד מן הנושאים והנותנים דרכי מחשבה בריאות והגיוניות, "באין נפתל ועיקש"25. דרישה זאת העמידה בפני הלומד משימה לא קלה: להבין את דבריהם של שני צדדים הפוכים, באופן שסברות שניהם תהיינה חזקות וישרות תמיד26.
ב. לגלות מהי כוונת כל בעל דין ולהגדירה היטב: האם פנייתו באה לתקן, לפרש, לתרץ, לפתור ספק או לקבוע גרסה נכונה27.
ג. לגלות מדוע השואל שואל את השאלה הזאת? (האם זו 'שאלת תם' או 'שאלת חכם'?28)
ד. לנסות להבין בכוחות עצמו לפני עיון בפרשנים29 ולא לקבל הנחות מוקדמות שיש בהן כדי להביא הבנה שאינה תואמת לאמת של הטכסט.30
ה. להוכיח בדרך השלילה31.

3. חמשת שלבי העיון:
ר"י קנפנטון מציע חמשה שלבי לימוד כדי להקיף בשלמותה את כל סוגיה:
א. קריאה גלובלית והבנה כללית.
ב. קריאה מדויקת עיון בפרטים, גילוי הקשר שביניהם32 וגילוי הכלל העולה מהם.
ג. חזרה והערכה33.
ד. למצוא את הסיבה לכל עניין.
ה. אחרי שעשה את העבודה הראשונית הזאת (הקריאה הגלובלית והמדויקת), ר"י קנפנטון מציע לתלמיד לשאול את כל השאלות המתעוררות בפניו: אלו הנקראות בפיו: "סברא מבחוץ"34. לא זו בלבד שהרב יראה שתלמידו ישתתף במשא ומתן בזמן הלימוד אלא הוא יעורר ויעודד אותו.

נציין שלחמשה שלבים אלו, ר"י קנפנטון מצא פסוק מתאים: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ויאמר לאדם..." (איוב כ"ח 27-28)35

'אז ראה'     'ויספרה'     'הכינה'     'וגם חקרה'     'ויאמר לאדם'
קריאה ראשונה גלובלית.     קריאה שנייה, מדויקת.     חזר לתקן מה שהבין על הלשון.     חקור לדעת אם הוא צודק או כוזב, טעמי העניינים, סיבותיהם ושורשיהם.     הרצאה

4. שיטות כדי להגביר את הזיכרון ואת הריכוז
א. למצוא מהו הכלל העולה מדברי בעל הדין.
ב. למצוא סימנים מנמוטכניים שונים, כולל שיטות מספור ומיון36.
ג. להמציא מְשלים מתאימים הלקוחים מן החיים ומן הנסיון היומיומי37.
ד. לאתר את השעה המתאימה ביותר כדי להיות במצב של למידה מכסימלית38.

5. גישה עצמאית של הלומד על ידי שאלות
ר"י קנפנטון מנסה ללמד אותנו את המיומנות לשאול כדי לגלות מהם השלבים השונים של זרם הסוגיה התלמודית. שיטה זו, הדומה לשיטת הפלפול, בלתי תלויה במפרשים39, מהווה צעד ראשון להבנת הסוגיה. כדי להבין באופן מקיף כל סוגיה, על התלמיד לשאול:
א. מי בעל המאמר? הצעד הראשון הוא לזהות כל בעל דין ומעמדו. (מי השואל? מי המשיב? האם הדיון הוא בין תנאים, בין אמוראים, בין תלמיד לרבו?)40
ב. מהו תוכן המאמר? על הלומד לבחון עד תום את דבריו41.
ג. מהן הסיבות? עלינו לגלות מהי הסיבה או הסברא של כל אחד מבעלי הדין: "כי היודע טעם הדבר, הוא היודע הדבר בסיבותיו, כי היא הידיעה השלימה והאמיתית ... כי כאשר תדעו מדעתך, תוכל להוציא לאור כל תעלומה ודין, כל פרטים רבים שלא נתפרשו בשמועה"42. השאלות המנחות הן: 'במאי קמפלגי?', 'מאי איכא בינייהו'?
ד. מדוע לומר דבר וודאי זה? בוודאי שלחז"ל סיבה לומר דבר שלכאורה נראה לנו וודאי. מהי? שאלה מנחה: 'פשיטא'.
ה. מדוע ישנו הבדל בין שני המאמרים האלה? שאלה מנחה: 'מאי שנא'43.
ו. האם מאמר זה מתאר כלל או פרטים שונים? עלינו לשאול האם המאמר הוא ספציפי או כללי. אם הוא ספציפי, האם הוא נכנס לכלל ולא, מדוע הוא יוצא מן הכלל.44
ז. האם סוף המאמר תואם לתחילתו? עלינו לשאול האם המאמר עשוי כולו מקשה אחת, כלומר האם המסקנה מתאימה לכל הפרטים, והאם סופו מתקשר לתחילתו. הביטויים המנחים לשאלה זו הם: 'הא דרבי פלוני, לאו בפירוש אתמר, אלא מכללא אתמר', 'הא גופא קשיא', 'הא קשיא רישא אסיפא'45.
ח. מהי מטרתו של המאמר? עלינו לשאול מדוע עורכי התלמוד הביאו אותו המאמר. האם הוא בא לסייע, להקשות, למעט, לרבות...
* הביטויים המנחים לגילוי סיוע הם: 'תניא נמי הכי', 'תניא דמסייעך', 'אף אנן נמי תנינא'.
* הביטויים המנחים לגילוי קושיא הם: 'מתיבי', 'ורמינהי'.
* הביטויים המנחים לגילוי התוצאה הם: 'מאי נפקא מינה?', 'למאי הלכתא?'46
ט. מה בעל הדין מכחיש? האם בר המחלוקת מסכים רק עם חלק מטענות עמיתו? האם הוא מסכים עם טענותיו אבל מכחיש את תוצאותיהן?47
י. מהו הקשר בין החוליות השונות של הזרם התלמודי? על התלמיד לעקוב היטב אחרי פיתולי האפיק התלמודי שנסלל על בסיס אסוציאטיבי48.

6. גילוי החידוש:
בשתי הקריאות, הגלובלית והמדויקת, חייבים אנו להיות ערים לחידוש המזדמן. וזה לשון הר"י קנפנטון: "זה כלל גדול: לעולם מה שיש לך לעיין תחילה בכל מאמר ומאמר או דיוק או הקדמה שיאמר האומר, בין אם הוא תנא או אמורא או מפרש, לדעת מהו החידוש שיודע לנו במאמר או בדין ההוא"49. במקום אחר: "ובכל דבור של תוספות או חידושים אשר בהלכה, אחר תדע כוונתו, יש לך לחזור לעיין בדברי רש"י ולראות אם הרגיש ממנו ונשמר ואם שניהם מסכימים בדרך אחת או הם מחולפים ובכלל יש לך בכל השמועה לעיין ולדעת במה הם מסכימים ומוליכין שטה אחת או במה הם מחולפים"50

כדי לגלות חידוש כלשהו, יש לשאול את השאלות הבאות:
א. מדוע הדברים נראים פשוטים כל כך? (השאלה המנחה: 'מאי קמשמע לן? פשיטא!') לפעמים, המקשן שואל שאלות הכרחיות הכל "כפי העת והמקום" או משום "יגדיל תורה ויאדיר" (!)51
ב. מהם הסימוכין של בעל הדין? (השאלה המנחה: 'מנא לך?', 'מאן אמר לך?').
א. האם החידוש הוא כפשוטו או אחרי דיוק?
ב. אם נשווה את סברתנו עם זו של בעל הדין, האם היינו מגיעים לאותה המסקנה? אם כן, מה באמת מחדש בעל הדין?
ג. מהו הפך טענתו?52
ד.    מהי חלוקת הקטע?53
ה.    מדוע הובאו פרטים אלו ולא אחרים?
ו.    האם הפירוש הניתן מתאים ללשון? (ייתור, כפל, שינויים)
ז.    מדוע אמורא מחזיק בדעתו נגד דברי תנא? והתשובה: העמדת המשנה או הברייתא בנושא אחר, או האמורא לא קיבל את המסורת המשנאית הזאת. הביטוי המנחה הוא: "ברייתא לא שמיע ליה".
ח.    מה טיב המשפט? מוכרח, משותף, נמנע, ניחותא, תמיה, בקשה, ספק.

נוסף לשאלות הנ"ל, ר"י קנפנטון שואל: מהי הדרך הנכונה כדי להוכיח את האמת שבטענה כלשהי? והתשובה: ראשית, להטיל עליה ספק, ואחר כך להשוותה עם מקורות שהוכחו כאמיתיים. בשלב השני, לעשות את התהליך ההפוך54.

נדמה שר"י קנפנטון זיהה בשאלות אלו שאלותיהם של עורכי התלמוד בכבודם ובעצמם, כשלא הבינו את כוונת התנא או האמורא, קושיותיו, תשובותיו או הקשר שביניהן. למעשה, שאלות אלו מתורגמות למדויקות יותר, ממוקדות יותר על לשון הגמרא, על הנושא, על בעלי הדברים, על לשון המקשן והתרצן, על מפרשי המשנה, על כוונת הסוגיה ועל מסקנותיה. אחרי ככלות הכל, הן נערכו כדי לבחון את האמת ולמצוא הרמוניה עם מה שנאמר קודם לכן55.

7. כללים בלימוד המקשים
א. השאלה והתירוץ: המקשן מקשה תמיד קושיות הכרחיות ולא שרירותיות. הן תמיד מלוּות בהוכחות הגיוניות. לא כן התרצן: הוא יכול לתרץ בכל תירוץ שירצה אפילו בתירוץ שאינו מוכח 56.
ב. התירוץ: תירוץ העונה לחלק משאלה כללית או על נקודה מסוימת מן השאלה, אינו אלא תירוץ דחוק ומחכים במהלך הדיון לתשובה נוספת57.

8. כללים בלימוד הפרשנים
א. לפני עיון בדברי הפרשן, לדעת היטב את כללי כתיבתו58.
ב. מטרת פירוש כלשהו היא להסביר את הדברים לפי פשוטם. אין לשאול: 'מה פרשן זה רצה ללמדנו במיוחד?' אלא 'מדוע לפרש כך?'.

והתשובה לכלל השני הזה:
א. "כדי להוציא מדעת אחרת" (וקביעה זו מתגלית כשהמעיין ישער מהו היפך דברי הפרשן וכך יגלה מה ברצונו להכחיש.59)
ב. או לקבוע פירוש אחר ולהכחיש אפשרות המסתמנת על פי חוקי הלשון.
ג. לפעמים השאלות מתעלמות מאליהן מתוך עיון מדוקדק.

9. כללי ניסוח המשנה
מהם הכללים שעליהם התבסס רבי יהודה הנשיא כדי לערוך את המשניות? ר"י קנפנטון עונה שהם ברורים למדי:
א. על הניסוח להיות קצר60.
ב. המשפט הראשון או האחרון של המשנה הוא משפט-כותרת האוסף תחתיו תת-סוגיות61.
ג. לפעמים, אותו משפט-כותרת חוזר על עצמו כדי שהלומד לא יטעה62.
ד. עורך המשניות עיצב הרמוניה של הניסוח אפילו נגד הדיוק63.
ה. עורך המשניות העמיד תנאים אלו מול אלו64 כשההלכה נקבעה לפי הרוב.

10. הגדרת מטבעות לשון קבועים
כאמור חלק גדול מהספר הוקדש למטבעות לשון, הדומים ל'תמרורים' שהקורא חייב לתרגם לעצמו בעיונו בתלמוד. ביטויים אלו צריכים לעורר אצלו שאלות ולהוביל אותו אל החידוש. ניסינו לנסח את השאלות האלו על פי מטבעות הלשון המשובצים בטכסט התלמודי.

א. מדוע לומר דבר וודאי כל כך? ביטוים: 'פשיטא!' 'מאי אתא לאשמועינן?'65. בביטוי 'זיל קרי בי רב הוא' (=לך קרא בבית הרב הוא) ישנה נימה של זלזול: הלכה זו פשוטה כל כך שאפשר ללמוד אותה אצל מלמד תינוקות!, ואם כן, מהי באה להשמיענו?66.
התשובה לשאלה 'פשיטא' היא 'מהו דתימא?': הלכה זו אינה מובנת מאליה כי הייתי יכול לחשוב ש.....67. היא יכולה להיות גם פתיחה שנייה לתמיהה: האם היה ראוי להדגיש את זאת!? פתיחה זו מתבטאת בלשון 'ואימא הכי נמי'68 (=ואמור כך הוא גם כן).
ב. מהי כוונתו? ביטוי: 'מעיקרא מאי סבר, ולבסוף מאי סבר'? זוהי פתיחה לשינוי דעת תנא או אמורא69.
ג. מהו הטעם של ההלכה? ביטוי: 'מאי טעמא דפלוני?' זוהי פתיחה אחרי חיפוש סיבת ההלכה70.
ד. מדוע ישנו הבדל בין הלכה זו להלכה הדומה לה? ביטוי: 'מאי שנא?': זוהי פתיחה לתמיהה על שני דברים הנראים דומים71.
ה. מדוע להניח כך? ביטויים: 'ומה ראית?', 'ואימא אפכא!' (=ואמור להיפך), 'איפוך אנא'!' (=אהפוך אני). ביטויים אלו הם פתיחה לתמיהה על העדפת הנחה על פני הנחה אחרת?72, והתשובה: 'מסתברא' (=מסתבר לומר): על כך באה כרגיל התשובה כאשר ההיפך נראה מסתבר יותר.73
ו. האם הלכה זו כללית או פרטית? ביטויים: 'למעוטי מאי?', 'לאפוקי מאי?', (=להוציא מה?) 'לאיתויי מאי?', 'לרבויי מאי?' (=לרבות מה?): פתיחה לשאלה. מה בא קטע, משפט או ביטוי זה לרבות או למעט על מה שידענו קודם לכן? (ריבוי סימנים בא למעט וכן להיפך)74
ז.    האם דיוקי ההלכה מתאימים לכללהּ? (ביטויים: 'הא דרבי פלוני, לאו בפירוש אתמר, אלא מכללא איתמר' (= מאמר זה של רבי פלוני, לא בפירוש נאמר, אלא מהכלל נאמר): חיפוש אחרי התאמה בהלכה שנאמרה בין הפשט לדיוקיו75. אם ישנה באמת סתירה בין פשט ההלכה לבין דיוקיה או בין תחילתה לסופה, הביטוי המוקדש הוא 'הא גופא קשיא', (=זו עצמה קשה) או 'הא קשיא רישא אסיפא' (=התחילה קשה על הסוף).
ח. מדוע מובאת הלכה זו?: לסייע? להקשות? ביטויים: 'תניא נמי הכי' (=שנויה ברייתא גם כן כך) או 'תניא דמסייעך', (=שנויה ברייתא שמסייעת לך) או 'אף אנן נמי תנינא' (=גם אנו גם שנינו כך) פתיחה להבאת ברייתא מסייעת לחיזוק דברי החכם שנאמרו קודם לכן.76
ט. מהי התוצאה המעשית של ההלכה הזו? ביטויים: 'מאי נפקא מינה?' (=מה יוצא ממנה?); 'למאי הלכתא?' (=לאיזו הלכה?): פתיחה לשאלה על התוצאה המעשית של הלכה מסוימת77.
י. מהו החידוש בהלכה זו? הביטוי: 'מאי קמשמע לן? פשיטא!' (=מה משמיע לנו? פשוט!) פתיחה לתמיהה על הבאת הלכה ידועה לכל.78
יא. מהו המקור לדברים שנאמרו? הביטוי: 'מנא לך?' (=מנין לך?) או 'מאן אמר לך?', (מי אמר לך)79

בסיכום, שיטתו של לר"י קנפנטון יכולה להיות בסיס של לימוד כל קטע תלמודי בתנאי שהמלמד או הלומד יסכם את שאלותיו וישתדל לענות עליהן. אפשר לומר שר"י קנפנטון החזיר ל'שאלה' את המקום הראוי לה. וכי אין היא נותנת למחשבה את כיוונה ואת תנופתה?! על ידי הנחיות שנמדדו במשקל ובמשורה, ר"י קנפנטון מעצב את הדבר האחרון שאפשר לומר במדויק: השאלה. רק אחרי שהתשובה נכתבה, ורק אז, אפשר לשחזר את השאלה על מנת שהתשובה תהיה אמיתית ותשקף במדויק את דעת בעליה.

מעוניין לקבל מידע נוסף אודות מוצר זה? שאל אותנו הוסף לסל

אוצר הספרים - החנות הזולה ביותר לספרי הקודש שלך! אצלינו תהנו מ: אדיבות, זריזות,שירות טוב ומחירים זולים. צלצלו והזמינו עכשיו  074-703-71-71
ספרי קודש, ספרי יהדות, ספרי קודש בזול, ספרי הרב עובדיה יוסף, חנות ספרי קודש, מכירת ספרי קודש